ושחט: כבר בארנו (בסימן כב) שכל הנכתב בבן בקר שייך גם בבן צאן וכל הנכתב בבן צאן שייך בבן בקר. וכל דבר הנכפל בשניהם יש בו דרוש. ולפי זה יקשה, למה כתב פה "ושחט לפני השם"? שכבר נכתב בבן צאן שישחט צפונה ובלי זה נצטרך ללמדו משם לענין שחיטה בצפון. ואחד מדרכי ההיקש אשר קבלו חז"ל שלפעמים יכתב הכתוב פעל אחד שלא לצורך למען נקיש עמו פעל אחר הנכתב שם. (כמ"ש באילת השחר כלל קנט). ואמרו שלכן כתב פה שחיטה שלא לצורך להקיש סמיכה ושחיטה – להתכיף הסמיכה אל השחיטה. ומזה ידעינן גם כן שבמקום שסומכין שוחטין, כמו שמפרש במנחות (דף צג) שתיכף לסמיכה שחיטה. וכן שְמַה סמיכה בטהורים אף שחיטה, [דאף להרמב"ם שפסק (פרק ג מהל' ביאת המקדש הי"ח) דביאה במקצת לאו שמיה ביאה, מכל מקום אי אפשר לו להכניס ידיו ולסמוך דכל הסומך ראשו ורובו מכניס, דסמיכה בכל כחו בעינן (כמ"ש בפ"ג מה' מעשה הקרבנות הי"א והלכה י"ג)]. והוא הדין דשחיטה בטהורים שלא ישחוט על ידי סכין ארוכה (וזה מדבנן כמ"ש בזבחים לב). ובזה יש לישב קושיית הר"י מאורלייניש שם, ואין להאריך.