ואם לא תשיג ידו: ר' יהודה למד מזה שחביבה מצוה בשעתה שאינו ממתין עד שיעשיר, ואף אם היה אביו גוסס ויניח לו מאה רבוא כמו שכתב הרמב"ם (פ"י מהל' שגגות ה"י) ממתניתין דערכין (דף יז:) שהוא מימרא דרבי יהודה. ור' אלעזר הוסיף להוכיח מעירוכין שהעני מביא סלע ואין ממתין עד שיעשיר, אף שלר' אליעזר משכחת לה בהיתה ספינתו בים ובאה לו ברבואות, וכמ"ש בערכין (דף יח.) הא מני ר' אליעזר הוא דאמר אם היה אכר נותן לו צמדו ובזה הלא יעשר בודאי, ובכל זה אינו צריך להמתין. [ור' יהודה יסבור כרבנן בערכין (דף כג.) דספינה נכסים נינהו ולא משכחת רבותא בערכין לדידיה]. ור' שמעון הוסיף שחביבה מצוה ממה שהקטר חלבים דוחים את השבת אף על גב ששם אין ספק כי בודאי תחשך (מה שאין כן בהיה מורישו גוסס או ספינתו בים; שספק שמא לא ימות מורישו ושמא תטבע ספינתו) ובכל זה אין ממתינים עד שתחשך. ועיין מ"ש על זה במנחות (דף ע:)(?)