ולא יבדיל: כבר כתב הרמב"ם בשרשיו למנין המצות שמלת "לא" תתפרש לפעמים מענין שלילה ולפעמים מענין אזהרה, ורק מענין המאמר יודע לנו אם הוא שלילה או אזהרה. ועל כרחך "לא יבדיל" אשר בחטאת העוף הוא אזהרה. כי השלילה תהיה למותר. כי מאין נאמר שצריך להבדיל? כי לא נוכל ללמדו מעולת העוף שמשונים בדיניהם. אבל "ושסע אותו בכנפיו לא יבדיל" אין ראוי למנותו מכלל הלאוין כי הוא שלילה, ואם הבדיל - כשר. וכבר בארתי דבריו למעלה (סימן צ). ובזה יש לפרש מאמר תמוה בזבחים (דף סה:) אמר ר' שמעון בן אליקום משום ר"א בן פדת וכולי אומר היה ר' אלעזר בר' שמעון שמעתא בחטאת העוף שמבדילין ומהו ולא יבדיל? אין צריך להבדיל. אמר ליה רב אחא בריה דרבא לר"א אלא מעתה גבי בור דכתיב "ולא יכסנו" הכי נמי שאין צריך לכסות? הכי השתא. התם דכתיב "בעל הבור ישלם" עליה דידיה רמיא לכסויי, אבל הכא מכדי כתיב "והקריבו" – חלק הכתוב בין חטאת העוף לעולת העוף. "לא יבדיל" למה לי? שמע מינה אין צריך להבדיל. עד כאן. ופליאת המאמר מבואר לעין כל. וזה באורו: ר' אליעזר בר' שמעון סבירא ליה דלאו "ולא יבדיל" הוא שלילה, לא אזהרה. והקשה רב אחא שאי הכי מה שכתוב "ולא יכסנו" שהוא גם כן מיותר (דפשיטא שלא כסהו, דאם כסהו איך נפל שם שור או חמור) - נאמר שהוא שלילה. שיען שהסברה נותנת שמחויב לכסות אומר דאין צריך לכסות. והשיב לו ר"א, שם השלילה הוא נגד הדעת, אחר שצריך לשלם, איך נאמר שאינו מחויב לכסות? דאם כן למה יחויב לשלם? אבל פה צריך השלילה דלא נאמר שדינו כעולת העוף שצריך להבדיל. ומה שאמר אבל הכא מכדי כתיב "והקריבו" – חלק הכתוב וכולי פירושו על פי מה שבארנו לקמן (סימן שלז) שמה שאמרו "והקריבו" – חלק הכתוב בין חטאת העוף לעולת העוף - אין פירושו כמו שפירשו המפרשים שמעט מן מלת "והקריבו". רק רצונו לומר שממה שכתוב "והקריבו הכהן אל המזבח ומלק את ראשו והקטיר" - מפסוק זה ידעינן כפי עומק הפשט שצריך שיהיה הראש מובדל מן הגוף וראוי להקטרה בפני עצמו. עיי"ש. ואחר שבחטאת העוף אמר "ולא יבדיל", מבואר שחלק הכתוב בין חטאת העוף ובין עולת העוף. מבואר מזה שאם לא היה הכתוב מבאר גבי עולת העוף במה שכתב "והקריבו...ומלק והקטיר" שצריך להפריד הראש, הייתי אומר שמעשהו כמעשה חטאת העוף שכתוב בו "ולא יבדיל". וכן אם לא היה כתוב בחטאת העוף "ולא יבדיל" הייתי אומר שדינו כעולת העוף שצריך להבדיל (בפרט לר' אלעזר בר' שמעון שמפרש "ואת השני יעשה עולה כמשפט" כמשפט חטאת העוף כמו שיתבאר בסימן שלז). ולכן סבירא ליה לר' אלעזר בר' שמעון ש"לא יבדיל" הוא שלילה, אחר שמן הסברה הייתי אומר שדינו כעולת העוף שצריך להבדיל. וזהו שאמר אבל הכא מכדי כתיב "והקריבו" - חלק הכתוב בין חטאת העוף לעול העוף. לא יבדיל למה לי? שאין צריך להבדיל פירש "לא יבדיל" לומר לך שאין צריך להבדיל [והמ"ם של ש"מ הוא טעות סופר והשין נמשך אל מלת "שאין"], רוצה לומר אחר שאם לא יכתב "ולא יבדיל" נאמר שדינו כעולת העוף, אם כן "לא יבדיל" הוא שלילה, לא אזהרה. ור' אלעזר בר' שמעון הולך לשיטתו דדריש "ואת השני יעשה עולה כמשפט" כמשפט חטאת העוף - שיהיה הראש והגוף ביחד בשעת הזאה. וההבדל בין עולת העוף וחטאת העוף שבעולת העוף מבדיל שני סימנים ובחטאת העוף רק סימן אחד. ואם אם לא יכתב "ולא יבדיל" נאמר שחטאת העוף דינו כעולת העוף שצריך להבדיל היינו למלוק שני סימנים. לכן אמר דאין צריך להבדיל. [עיין מה שכתבנו בזה בסימן שלז ותבין]. אבל רבנן סבירא להו כמשפט חטאת בהמה או חטאת העוף לענין שיהיה מול ערפו; ולא הוקש לענין הבדלה. ממילא אם לא יכתב "ולא יבדיל" לא נאמר דצריך להבדיל, כי לא נלמדנו מעולת העוף שמבדיל לגמרי הראש מן הגוף לדעת חכמים, ואי אפשר לעשות כן בחטאת העוף דהא כתיב "והזה מדם החטאת" - שיהיה אוחז בראש ובגוף ומזה. ולמה כתוב "ולא יבדיל"? על כרחך הוא אזהרה, לא שלילה.