אחד לחטאת ואחד לעולה: זה נכתב בששה מקומות: (א) פה "והביא..אחד לחטאת ואחד לעולה" (ב) ביולדת (ויקרא יב, ח) "ולקחה שתי תורים או...אחד לעולה ואחד לחטאת" (ג) במצורע (ויקרא יד, כב) "שתי תורים או...והיה אחד חטאת והאחד עולה". ושם (שם, לא) "ועשה את האחד מן התורים...את האחד חטאת ואת האחד עולה". (ד) בזב (ויקרא טו, טו) "ועשה אותם הכהן אחד חטאת והאחד עולה (ה) בזבה (שם, ל) "ועשה הכהן את האחד חטאת ואת האחד עולה (ו) בנזיר טמא (במדבר ו, יא) "ועשה הכהן אחד לחטאת ואחד לעולה".
והנה על השג יד דיולדת נמצא דרוש בספרא (פרק ד ג), ועל השג יד דמצורע יש גם כן דרוש בספרא מצורע (פרשה ד יד).
ועל מה שנכתב (א) פה ובנזיר טמא "אחד לחטאת ואחד לעולה" (ב) בזב "אחד חטאת והאחד עולה" (ג) בזבה "האחד חטאת..והאחד עולה" דריש פה ג' דרשות:
(א) ממה שכתוב פה ובנזיר טמא "אחד לחטאת ואחד לעולה" בלמ"ד מורה שיקדים חטאת לעולה, ורצונו לומר שיקדימם בהפרשה, כי מה שכתוב "אחד לחטאת" מורה על קביעת השם כמו "ואם מן הצאן קרבנו לעולה" "קרבנו לזבח שלמים" "והביא פר לחטאת" - שהלמ"ד מורה שמיחדו לכך. ואמר פה שהבעלים יזמינו כמ"ש "והביא אחד לחטאת...והביא אותם אל הכהן". ובנזיר טמא מדבר מהפרשת הכהן כמ"ש "ועשה הכהן אחד לחטאת וכולי" וכמ"ש רב חסדא (עירובין לו, יומא מא, נזיר כז, כריתות כח) אין הקינים מתפרשים אלא או בלקיחת בעלים או בעשיית כהן. וקמ"ל פה שאם הבעלים קובעים שם - יקדימו החטאת, ובנזיר מלמד שאם הכהן קובע שם יקדים חטאת לעולה. וזהו שאמר שתקדם חטאת לעולה.
(ב) וממה שכתוב גבי זבה 'ועשה אותם הכהן האחד חטאת והאחד עולה', הגם שבפשוטו מדבר גם כן מהפרשת הכהן וכמו שאמרו בספרא שם, בכל זה אחר שמלבד שכבר למדנו זה מפה הלא שינה לשונו ולא אמר "אחד לחטאת" בלמ"ד שמורה על קביעת השם -- למדו מזה דרוש השני שאמר בספרא שממין חטאת יביא עולה. רוצה לומר כי יש הבדל בשני מספרים אחד...אחד שבאים לפרט את המספר שנים הקדום. שאם לא יכוין לפרטם בבחינת ששניהם זוג אחד יאמר "אחד..אחד" בלא ה' הידיעה כמו "ועשה כרוב אחד מקצה מזה וכרוב אחד מקצה מזה" (שמות כה), "גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל" (ויקרא טז), "וילפת את שני עמודי התוך אחד בימינו ואחד בשמאלו" (שופטים טז), "ומצאת שם שלשה אחד נושא שלשה גדיים ואחד נושא...ואחד נושא" (ש"א י). אבל אם יכוין לדבר בבחינת ששניהם ידועים על ידי מספר הכולל שהזכיר תחלה, שהם זוג ממנו, יתפוס בשניהם "האחד" בה' הידיעה -- "ושם האחד בוצץ ושם האחד סנה" (שמואל א יד, ד), "ויעש שני עגלי זהב וישם את האחד בבית אל ואת האחד נתן בדן" (מ"א יב), "ויתנו לנו שנים פרים ויבחרו להם הפר האחד..ואני אעשה את הפר האחד". ולכן ממה שכתב "האחד חטאת והאחד עולה" -שניהם בה' הידיעה- למד ששניהם זוג אחד ממספר "שני" שהזכיר; ששניהם תורים או בני יונה. שהאחדים נודעים על ידי שהזכירם ביחד במספר הכולל שני תורים, ר"ל האחד מן השני תורים והאחד מן השני תורים. מה שאין כן אם היה יכול להביא אחד תור ואחד בן יונה היה צריך לומר "אחד..אחד" בלא ה' והיה פירושו כל אחד שיהיה. וכן במה שכתב במצורע עני "את האחד חטאת ואת האחד עולה" דריש שם גם כן שממין חטאת תביא עולה כמו שבארנו (מצורע סימן ע).
(ג) וממה שכתב גבי זב "אחד חטאת והאחד עולה" שיש בו זרות גדול, כי לפי חוקי הלשון צריך שמספרים הסדוריים יבואו בשיוי. או כולם בלא ה' -- ראשון שני שלישי, אחד אחד, אחד שני, וכדומה. או כולם בה' --הראשון השני, האחד האחד, האחד השני. ואם יבא אחד מן מספרים הסדוריים משונה מחברו - יש בו דרוש (כמו שאמרו "יום הששי" שכל מעשה בראשית היו תלוים עד ששי בסיון). דרשו שבא ללמד שלפעמים יקרבו גם אם אינם באים ביחד, באופן שיפול עליהם סדירות המספר. כגון אם הפריש חטאתו (פירוש "הפריש" - והקריב, כמ"ש בקדושין קידושין יג א, ומנחות מנחות ב א, ובכמה מקומות. וכן ברמב"ם (סוף פ"א מהל' מחוסרי כפרה). וזה מוכרח דהא לשמואל בקדושין (שם) מיירי שהפריש גם עולתו דשעבודא לאו דאורייתא. עיי"ש) ומת - יביאו יורשים עולתו, ואז כל אחד מחולק מחברו; שהחטאת הקריבו הבעלים והעולה הקריבו היורשים. לכן אמר "אחד..האחד". [ועיין בתוס' מנחות (דף ב.) ובתוספי הרא"ש (ספ"ב דקינים) ובשער המלך (פ"ד מ"ד פה"מ ה"א) בגירסא משושבת שהיה בספרים. ואין כאן מקום להאריך]. ועיין באילת השחר (כלל רמג).
ומה שכתב עוד דבר אחר: מה תלמוד לומר "אחד לחטאת ואחד לעולה", שיכול הואיל ושנים באים וכולי -- בא לבאר מדוע פה כתוב "אחד לחטאת ואחד לעולה" ובקרבן יולדת כתוב "אחד לעולה ואחד לחטאת". ואמר בספרא תזריע (פרק ד מ"ג) ובזבחים (דף צ.) כל מקום שנתחלפה חטאת הקדים חטאת לעולה, וכאן (ר"ל ביולדת) שנתחלפה עולה הקדים עולה לחטאת -- רצונו לומר כי יסוד קבוע בלשון שיקדים תמיד את העיקר במאמר (כמ"ש באילת השחר (פרק כב) בארך). ולכן בחטאת מטמא מקדש שהשני תורים באו תחת חטאת בהמה הייתי אומר מן הסברה ששניהם חטאת. ולכן אמר "אחד לחטאת" ולא שניהם חטאת, הקדים "אחד לחטאת" שהוא עיקר במאמרו. אבל ביולדת שהשני תורים באים תחת כבש העולה, הייתי טועה ששניהן עולה -- הקדים לאמר "אחד לעולה" ולא שניהם עולה, כי הוא עיקר הרבותא, לכן הקדימו. וזה פירוש הספרא תלמוד לומר "אחד לחטאת" אין שניהם לחטאת "אחד לעולה" אין שנים לעולה - ר"ל מה שכתוב פה "אחד לחטאת" קודם, קא משמע לן שאין שניהם חטאת, ומה שכתוב ביולדת "אחד לעולה" קודם, קא משמע לן שאין שניהם עולה.
[ביאור משנה ד] אחר שסדר הדרשות המפוזרות בזה מבאר לפי הפשט מה שבקצת מקומות יחס ?קביעות אל הבעלים כמו פה ובקרבן יולדת ובקצת מקומות יחס הקביעות אל הכהן --"ועשה הכהן"-- כמו(?) בזב ובזבה(?) ובנזיר טמא. שזה מפני שהקינים מתפרשים ונקבעים או על ידי בעלים או על ידי כהן וכמ"ש רב חסדא כנ"ל. וכן הוכפל מאמר זה בספרא מצורע (פרק ה טו) גבי זב. ושם (פרק ט ה) גבי זבה. ובספרי (נשא פסקא ל) גבי נזיר טמא. ובכל זאת לפי הדרוש עיקר השמיע זה פה ובנזיר טמא שכתוב "לעולה" בלמ"ד הנ"ל. ויש טעות סופר בספרא והעיקר כמו שהגהתי.