והתודה: גדר הוידוי הוא הפך הכפירה וההכחשה, והוא שמפרסם בפירוש דבר שטבע בני אדם להעלימהו, והוא (א) שמודה שבח חברו או (ב) שמודה גנות עצמו. (א) מין הראשון: "יהודה אתה יודוך אחיך", "הפעם אודה את השם" - כי דרך בני אדם להעלים מעלת אחרים ולתלות הכל בטבע כמו שאמרו מיום שברא הקב"ה את עולמו לא היה אדם שהודה להקב"ה עד שבאת לאה והודיתו. ומזה נגזר שם "תודה" על הודאת הנס כמו שכתוב "יודו לה' חסדו", שמודה ומכיר פלאי ה'. (ב) ומין השני ההודאה על חטאיו: "אודה עלי פשעי לה' ", "ומודה ועוזב ירוחם". ובהתפעל: "ומתודה חטאתי" (דניאל ט׳:כ׳), "ויתודו על חטאתיהם" (נחמיה ט׳:ב׳). והשם "ותן לו תודה" (יהושע ז׳:י״ט), "תנו לו תודה" (עזרא, י) - כי מטבע האדם להעלים חטאיו. ותנאי הקרבן שיכיר ויודה חטאו, ויתודה ווידוי דברים. ואמרו בכריתות (דף יב.) "והתודה" – מודה בדברים חייב, אין מודה בדברים פטור. ויתבאר עוד בסימן שאחרי זה.