והיה כי יאשם וכולי: מלת "והיה" הבא במאמר תנאי-עתידי יקשר לרוב את המאמר המאוחר במאמר הקודם אליו ביחוס הסבה והמסובב: "הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את" (ומזה נמשך) "והיה כי יראו אותך המצרים..והרגו אותי" "ונפשו קשורה בנפשו" (ומזה נמשך) "והיה כראותו כי אין הנער" ומת "פן ירבה.." (וימשך מזה) "והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף.." (שמות א׳:י׳) "ונתתי את חן העם..בעיני מצרים והיה כי תלכון לא תלכו ריקם" (שם). וכן הרבה. ולפי זה מלת "והיה" מציין לרוב המסובב מן הנאמר תחלה, ולא יצדק פה. שמה שכתב "והיה כי יאשם" הוא עצמו מה שכתב כבר. וכן מה שכתוב בשבועת הפקדון "והיה כי יחטא ואשם והשיב וכולי". ואמר בספרא (פה ולקמן ריש פרשה יג) "והיה" מיד מה יעשה? - הורו לנו כלל חדש בטבע הלשון, שלפעמים בא מלת "והיה" להורות על התכיפות. וכן אמר בספרי דברים (פסקא ב) ר' בנאי אמר אילו זכו ישראל היו נכנסים לארץ מיד שנאמר "והיה כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני" – מיד. ושם (פסקא מא) "והיה אם שמוע תשמעו" - יכול לא נתחייבו בתלמוד וכולי? תלמוד לומר "והיה" – מיד. וכן (פסקא נה) ופר' תבא (פסקא רצד) – אין "והיה" אלא מיד. ובסוטה (דף לג:) דאי מירדן ואילך הא כתיב "והיה בעברכם את הירדן" (ר"ל "והיה" משמע מיד). וכמו שאמרו בסנהדרין (דף מד.) אני אמרתי "והיה בעברכם" ואתם רחקתם ס' מיל. ובזה יש לפרש מה שאמרו בשבת (דף קיח.) אמר ר"ח לעולם ישכים אדם להוצאת שבת שנאמר "והיה ביום הששי והכינו" – לאלתר. וכן פה. רצונו לומר שיביא את אשמו תכף ולא יאחר.