[הערה: מה שאמר עולת חובה מנין, שעל כרחך הוא עולת מצורע, ואם כן ידעינן ממילא עולת צאן, דעולת מצורע כבש; ומה זה שאמר עולת הצאן מנין? ? ועוד הלא עולת הצאן למד ממילא כמ"ש ב(סימן כב) ואין צריך רבויא?]
על ראש העולה: יסוד גדול בדרכי הלשון שאין להחזיר את השם בכל פעם רק יזכירהו על ידי כינוי. למשל, "ותהר האשה ותלד בן ותרא אותו כי טוב הוא ותצפנהו.." – לא היה מתפארת הלשון לאמר "ותרא את הבן כי טוב הבן ותצפון את הבן..", ולכן המציא בעל הלשון כינויים ומלות תחת השם, בהם ירמוז את השם ולא יצטרך לכפלו בכל פעם. וכל מקום שכפל את השם דרשוהו חז"ל תמיד, וכמ"ש באילת השחר (פרק טו) באורך. ואחד מדרכי דרושיהם בזה, שבא להורות שהשם הנשנה אינו דוקא השם הראשון; כמו פה, אם היה אומר "על ראשו" היה מוסב על שם "עולה" שנזכר כבר, שמדבר מעולת נדבה ועולת בקר; לכן אמר "על ראש העולה" לכלול כל עולה, אף עולת חובה ועולת הצאן. ובכל זאת ממה שכתב "העולה", בה"א הידיעה, ירמוז שיהיה ממין העולה הידוע שמדבר בה שהיא עולה בהמה, לא עולת העוף. וזה שאמר בספרא עולת חובה מנין?..עולת הצאן מנין? ת"ל עולה – (רוצה לומר לכן כפל את השם שנית). יכול אף עולת העוף? ת"ל "העולה". וכיוצא בזה תמצא במקומות רבות בספר זה כמ"ש באילת השחר שם.
והנה קיימא לן דכל קרבנות היחיד טעונים סמיכה חוץ מבכור ומעשר ופסח (שמעט אותם בספרא פרק יז). ובציבור לא נמצא רק שתי סמיכות כמ"ש במנחות (דף צב). כל זה נלמד מן השינויים שנמצאו בסמיכה: שבשלמי עז בא הכינוי "וסמך את ידו על ראשו" (ויקרא ג, יג) ובשלמי בקר וכבש הזכיר "על ראש קרבנו" (ויקרא ג, ב) (ויקרא ג, ח) ובסמיכת פר כהן משיח (ויקרא ד, ד), והעלם דבר (ויקרא ד, טו), וחטאת נשיא (ויקרא ד, כד), ושעיר המשתלח (ויקרא טז, כא) הזכיר מין הנקרב – "על ראש הפר" "על ראש השעיר" ובעולה וכן בחטאת יחיד (ויקרא ד, כט) הזכיר מין הקרבן – "ראש העולה" "ראש החטאת". ושינויים והבדלים אלה לא באו במקרה רק דבריהם כאש וכפטיש יפוצץ סלע, שממה שכתוב פה "על ראש העולה" למדינן שהסמיכה מחויבת מצד שהיא עולה וכל מין עולה טעונה סמיכה. ושכל מין חטאת טעונה סמיכה למדו ממה שבחטאת כשבה ושעירה של יחיד כתוב "על ראש החטאת" ולא כתיב "על ראשו"; שמחטאת שעירה למד בספרא (ויקרא חובה פרק י מ"ג) לרבות חטאת עכו"ם לסמיכה. ומחטאת כשבה לומד שם (ויקרא חובה פרק יא מ"ג) לרבות חטאת נזיר וחטאת מצורע וחטאת מטמא מקדש לסמיכה – ר"ל כי ממה שכתב בחטאת שעירה "על ראש החטאת" למד שגם חטאת עכו"ם שהיא שעירה כמוה טעונה סמיכה, וממה שכתוב בחטאת כשבה "על ראש החטאת" למד שגם חטאת נזיר טהור ומצורע שהיא כשבה, וכן חטאת מטמא מקדש שהוא עולה ויורד, טעונים סמיכה. ושפר יוהכ"פ טעון סמיכה למד שם (פרשה ג מ"ד) ממה שכתוב בפר כהן משיח "על ראש הפר". [ומה שכתוב בפר העדה "על ראש הפר" ובחטאת נשיא "על ראש השעיר" דריש בספרא (שם פ"ו מ"ג, ופרשה ו מ"ח, ובזבחים מח, מנחות נה, ודף צב)] וזאת שכל מיני שלמים טעונים סמיכה כתוב בשלמים בפירוש (ומ"ש שם "על ראש קרבנו" נדרש למעט בכור ומעשר ופסח). ושתודה צריך סמיכה למד בספרא (צו פרשה ה מ"ד) ושאשם טעון סמיכה למד בספרא (שם פרק ט משנה א) ממה שכתוב "כחטאת כאשם תורה אחת להם". ויתבאר כל אחד במקומו בישע האל.
ומה שאמר בספרא עולת חובה מנין...עולת הצאן מנין? – הנה עולת הצאן ידעינן מן "ואם מן הצאן" שוי"ו מוסיף על ענין ראשון, וכמ"ש בזבחים (דף מו); ועיקר הלימוד על עולת חובה שהיא עולת מצורע שיש לו חליפין עוף בדלות (כי עולת יולדת אינו צריך סמיכה). רק אחר שידעינן עולת מצורע ידעינן עולת הצאן ממילא, כי עולת מצורע היא כבש (דאין לומר על עולת ראיה דהא אין לה חליפין, ועוד שיליף לה בביצה (דף כ) מן "ויקרב את העולה ויעשה כמשפט") ולכן אמר עולת הצאן מנין? , רוצה לומר שאגב אורחא ידעינן גם עולת הצאן ואין צריך לוי"ו מוסיף (ונפקא מינה שאינו דבר הנלמד מהיקש, רק כתוב בפירוש). ובזה ניחא מה שיש להקשות שהיה לו לסדר תחלה "עולת הצאן מנין?" ואחר כך עולת "עולת חובה מנין?", ולפי מה שכתבנו נכון כי עיקר הלימוד בא על עולת חובה.