ואם כבש יביא: דרך הכתוב להקדים כבשים לעזים תמיד. ופה הקדים חטאת שעירה לחטאת כשבה. ואמר ר' שמעון (בספרא פה, (קדושים פרשה א ח-ט), ובמשנה סוף כריתות) שזה להראות ששניהם שוים במעלה. וכן הוא בתורים ובני יונה ובכיבוד אב ואם – ששינה פעם אחת הסדר בכוונה להורות ששניהם שוים. וכן בבראשית רבה (פרשה א) ובויקרא רבא (פרשה לו) ובמכלתא (פר' בא) חשבו הרבה דוגמאות כזה: שמים וארץ, אברהם יצחק יעקב, אהרן ומשה, יהושע וכלב – שפעמים הקדים זה לזה ופעמים בהפך, להורות שהם שקולים. ובב"ר (שם ושם) חכמים נתנו טעם למה תחלה הקדים שמים לארץ ואחר כך "ארץ ושמים". ופליגי מי נברא תחלה. ור' שמעון בר יוחאי אמר שניהם כאחד נבראו. ואמר ר' אלעזר ב"ר שמעון אם כדעת אבא למה פעמים הקדים שמים לארץ וכולי – משמע שר' שמעון הוא לבדו אזיל בשיטה זאת. וכן הוא בירושלמי פרק ב' דחגיגה (פ"ב ה"?). וכמ"ש במכלתא (פר' יתרו) ובקידושין (דף ל.) רבי אומר גלוי וידוע שאדם ירא מאביו יותר מאמו וכולי. וכן במ"ש "ובן יונה או תר לחטאת" יש דרוש כמו שאבאר בפר' תזריע (סימן פה). וכן במה שהקדים פה שעירה לכשבה נוכל לתת טעם על פי המבואר בסוטה (דף לג:) דבחטאת שעירה ניכר מן חטאת לעולה והחוטא מתבייש, לא כן בחטאת כשבה דמכסא באליה ולא קבע הכתוב מקום בין חטאת לעולה שלא לבייש עוברי עבירה. וכבר רמזתי זה בחבורי ארצות החיים (ס' א ס"ק סב) שלפי זה חטאת שעירה יש לו מעלה, דהעובר דבר עבירה ומתבייש מוחלין לו על כל עונותיו, לזה הקדימו. וכן בספרי (דסתמא כר' שמעון) אמר בפר' פנחס (פסקא קלג) בבנות צלפחד שפעם חשב מחלה נועה ופעם מחלה תרצה, מלמד שכולן שקולות זו כזו. ובבב"ת (דף קכ.) אמר להלן מנאן הכתוב דרך גדלתן וכאן דרך חכמתן. ור' ישמעאל דרש דשקולות היו מן "ותהיינה". אולם בסוף פרק מקום שנהגו (?) לא משמע כן... ויש לומר דאף דשקולות, מכל מקום יש טעם בכל אחד למה תפס פה דוקא שינוי הסדר. וכן משמע במכלתא יתרו (פרשה ח). וגם ר' שמעון יודה בזה. וזהו שסיים אבל אמרו חכמים האב קודם וכולי – רוצה לומר ולכן גבי כיבוד הקדים האב. ועיין מ"ש הראב"ע שמות (פרשה ב פסוק ב).