מעם הארץ: די כי בשם "עם" יכללו כל אישי האומה, אף השרים והסגנים והכהנים. ואף הכהן המשיח. שכבר בארתי בפירוש ישעיה (סימן א ד) ששם "עם" הוא מצד הממלכה אשר תנהיגם והמלך יקרא לכל העם בשם "עמי", אף לשריהם וכהניהם שכולם תחת משטרו. ואם יראה להבדיל בין דלת העם ובין שריהם וכהניהם אז יקרא דלת העם בשם "עם הארץ" כמו שכתוב (מ"ב יא, יד) "והשרים...וכל עם הארץ", ושם (שם, יט) "ויקח את שרי המאות ואת כל עם הארץ", ושם (שם כד, יד) "והגלה את כל השרים...לא נשאר זולת דלת עם הארץ". וכן אמר "שרי יהודה ושרי ירושלים הסריסים והכהנים וכל עם הארץ" (ירמיהו ל״ד:י״ט), "כהניה...שריה..ונביאיה..עם הארץ .." (יחזקאל כ״ב:כ״ט), ודומיהם. וזהו שאמר בספרא (מובא בהוריות (דף יא.)) "מעם הארץ" – פרט למשיח, "מעם הארץ" – פרט לנשיא – רוצה לומר מן שם "עם" ממועט הנשיא ומן שם "עם הארץ" ממועט המשיח. שנגד שאמר "אם הכהן המשיח יחטא...אשר נשיא יחטא" אמר שאם יהיה החטא מעם הארץ, לא מלך ולא כהן גדול. [ובאר שהיה מקום לטעות שמה שמשיח מביא פר הוא כשהיה החטא על ידי שגגת הוראה אבל כשחטא בשגגת מעשה לבדו - יביא כשבה או שעירה כהדיוט. ותירוץ זה אין מספיק על נשיא שמביא שעיר בשגגת מעשה. ומפרש בגמרא שם דאצטריך למעט פרט לנשיא אם אכל חצי זית חלב כשהיה הדיוט ונתמנה לנשיא והשלימו לכזית שהוה אמינא שמה שיצא נשיא לידון בשעיר דוקא אם אכליה כולו כשהוא נשיא אבל אכל מקצתו כשהיה הדיוט – אף שהיה נשיא בעת שהשלימו – יהיה נידון כהדיוט. קמ"ל שאינו מביא כשבה או שעירה רק אם האוכל הוא "מעם הארץ" – לא בשהוא נשיא. ובזה כמו שאינו יכול להביא שעיר דכתיב "אשר נשיא יחטא" והוא היה הדיוט בעת שאכל חצי זית, כן אינו יכול להביא כשבה או שעירה דכתיב "מעם הארץ" והוא אינו מעם הארץ בחצי זית השני.]