[הערה: איך דריש ג' דרשות מן "וסמך ידו"? ואם דריש ג' פעמים "וסמך ידו" יקשה הלא נמצא בתורה עשר פעמים "וסמך ידו", ידרוש כולם!? והקרבן אהרן הגיה וגריס אשתו ובנו ולדעתו דריש ד' פעמים "וסמך ידו" דכתיב בעולה ושלמים, וזה רחוק להגיה כאן ולקמן פרק יז ובגמ' מנחות (דף צג) וברש"י גיטין (דף כח: ד"ה והא) שבא כגירסא דפה. (רק שבגמ' גריס אשתו תחת בנו ועביד צריכותא דאשתו כגופו שזה לא שייך בבנו כמ"ש בבכורות דף לד). ובלי זה לא הועיל כי הלא בתורה נמצא עשרה פעמים "וסמך ידו" – ידרוש כולם. וגם מה המכריח לדרושים האלה?]
וסמך ידו: בכל הסמיכות שנזכרות בתורה כתוב "וסמך את ידו" לבד שלשה פעמים כתוב "וסמך ידו" בלא מלת "את", והם: (א) בעולה (ויקרא א, ד), (ב) בשלמי בקר (ויקרא ג, ב), (ג) בחטאת נשיא (ויקרא ד, כד). והשינוי הזה לא נפל במקרה ודרשוה חז"ל למעט יד בנו, יד עבדו, יד שלוחו. ומבואר כי מג' פעמים "ידו" דריש לה שכן במנחות (דף צג) אומר על ברייתא זו וצריכי וכולי, וכשתמנה תמצא "וסמך את ידו" עשרה פעמים בתורה! רק שדרשו זאת מג' דכתיב "וסמך ידו" בלא מלת "את", כי בכל מקום דכתיב "וסמך את ידו" – ידו הוא הפעול ואי אפשר למעט שלוחו, דשלוחו כמותו בכל התורה; אבל כשאומר "וסמך ידו", בלא מלת "את", נוכל לפרש כאילו כתוב "וסמך בידו" (כי יסוד מוסד אצל המדקדקים דכל מקום שחסר אות היחוס רשות בידנו לפרש כרצונינו). וגם, שיש לפרש שידו הוא הנושא הסומך – ידו יסמוך, (כי מצאנו יד בלשון זכר: "והנה יד שלוחה אלי ובו מגלת ספר" (יחזקאל ב ט). וכן "וזה יכתוב ידו לה' לפי' בן מלך) וזה כאומר וסמך בידו בעצמו, ולא על ידי שליח. [שכן כל מקום דכתיב "בידו" "בידה" ממעט שליח כמו שאמרו בבבא מציעא (דף י:) שצריך ריבוי לגבי גט וגניבה על חצירו שהוא מטעם שליחות משום דכתיב "בידו" – "אם המצא תמצא בידו הגינבה" "ונתן בידה". ואמר בספרי (תצא ס' רסט, הובא בב"מ דף סה, גיטין דף ע) אין לי אלא ידה; מנין לרבות גגה חצירה וקרפיפה? וכולי, ובב"מ (דף נו) וכל היכא דכתיב "מידו" לאו ידו ממש הוא?! וכולי אלא כל ידו ידו ממש הוא וכולי. ובספרי (נשא פסקא יז) "ולקח הכהן מיד האשה" – ולא מיד שלוחה, ופר' תצא (פסקא רסז) "וקטפת מלילות בידך" – שלא תהיה קוצר במגל, רק בידך, וכן בכמה מקומות]. ולכן דריש מג' פעמים "וסמך ידו" למעט שלוחו עבדו ובנו. (ועיין באילת השחר כלל רמג).