ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ: הכתוב מסורס. שראוי לומר "ואם נפש אחת מעם הארץ תחטא". ויסוד מוסד שלא נמצא עוות וסירוס במקראי קדש. וכבר בארנו למעלה (סימן יא) שבכל מקום שנעתקה המלה הבאה לבאר שם הנושא ממקומה - יש בה דרוש שעל פיו תפורש כפשוטה. כי כפי הלשון משמע שאומר: ואם נפש אחת תחטא, ואם תחטא מעם הארץ - רוצה לומר ואם עם הארץ יחטאו. וכן פירשוהו חז"ל שבא ללמד שלא לבד אם תחטא נפש אחת כי גם אם יחטאו 'עם הארץ' (שכולל הרבה מהם וגם כולם) – יביאו חטאת. ובארו שצריך לרבות זאת מפני שיש פה מקום לטעות. כי כבר בארנו בסימן הקודם שמה שכתוב "ואם נפש אחת" בא שלא בדקדוק; כי ההפך של החלוקה הקודמות "ואם כל עדת ישראל ישגו" הוא באם לא חטאו העדה שהם הסנהדרין, רק עם הארץ; והיה לו לומר "ואם עם הארץ יחטאו". ומזה דרשו שמה שכתב "אם נפש אחת" בא למעט שני מיעוטים כנ"ל. אבל הלא יש לומר שבאמת מה שכתב "ואם נפש אחת" הוא כפשוטו; שדוקא אם חטא אחד מביא חטאת, לא אם חטאו שנים. וזה נוכל לטעות (א) מפשט הכתוב שמפורש "נפש אחת", (ב) יש לטעות מצד הסברה: שרק אם חטאו מעוט הקהל חייבים משום דאם חטאו מעוט הקהל על פי הוראת בית דין - אין בית דין מביאין עליהם פר רק הם מביאים כשבה או שעירה כיחיד, ולכן גם אם חטאו בשגגת מעשה חייבים; אבל אם חטאו רוב הצבור – כיון שאם חטאו על פי הוראת בית דין מביאים עליהם פר והם פטורים – הוא הדין שאם חטאו בשגגת מעשה פטורים. לכן אמר "כי תחטא בשגגה מעם הארץ" שמפרשינן שגם אם יחטאו 'עם הארץ' כולם או מקצתם – הם חייבים להביא חטאת מדלא כתוב "ואם נפש אחת מעם הארץ תחטא". [ובגמרא דהוריות (דף ב:) באר דברייתא זו על כרחך סבירא ליה דיחיד שעשה בהוראת בית דין חייב דהא במ"ש מעוט קהל שחטאו חייבים, שאין בית דין מביאים עליהם פר, ר"ל והם חייבים, שמדבר בשחטאו בהוראת בית דין, וסותר למה שאמרו [במשנה ב'] דיחיד שעשה בהוראת בית דין פטור. ומוקי לה שם דמשנה ב' הוא כר' יהודה סתמא דספרא ומשנה זאת אתיא כחכמים, עיי"ש. והנה לקמן [משנה ז'] דריש מ"ש "בשגגה מעם הארץ" לדרשה אחרינא, פרט למומר. וזה לר' יהודה דסבירא ליה יחיד שעשה בהוראת בית דין פטור ואין צריך לדרוש דפה. וחכמים דפה יסברו כר' שמעון שם שלמד מומר מן 'אשר לא תעשינה בשגגה ואשם'.]