ושחט אותו: כן בחטאת כשבה אמר (ויקרא ד, לג) "ושחט אֹתה לחטאת". וכבר בארנו (באילת השחר כלל קן) שכל מקום שבא הכינוי דבוק אל מלת "את" - יש בו מעוט, ונדרש בכל מקום; דהיה לו לומר "ושחטו" "ושחטה" בכינוי לבד. ודריש: (א) למעוטי תמורתו (ב) ולא חלופה ולא ולדה והנה חלופה כבר דריש לקמן (פרק יא ריש פרק) ממה שכתוב "יביאנה", עיי"ש. ועיקר הדרוש ולא ולדה. ומימרא דר' שמעון דחמש חטאות מתות מובא בגמרא (הוריות (דף ז.), תמורה (דף ט.)). והנה בקרא אין מבואר רק ג' חטאות שהן: ולד חטאת, ותמורת חטאת, ושכפרו בעליה. וגם אין מבואר מה יעשו בהן. ובא הלכה למשה מסיני ולמדה שחמש חטאות הן ושהן מתות. והוסיף בהלכה: (א) שמתו בעליה ושעברה שנתה, (ב) שלא תרעה אלא תמות. ומכאן היה ר' שמעון אומר שאין כל אלו נוהגים בצבור, דהא ולד חטאת לא משכחת בצבור (דחטאת צבור אין בא רק מן הזכרים כמ"ש בתמורה דף יד), וכן לא תמורת חטאת (כמו שלמד בספרא (בחקתי פרק ט מ"ד)), וכן לא שמתו בעליה (דאין רוב צבור מתים בעוד שהקרבן קיים). ואם כן ילמדו סתומות ממפורשות – רוצה לומר, שכפרו בעליה ושעברה שנתה (שהם 'סתומות') מן ולד חטאת ותמורת חטאת ושמתו בעליה (שמפורש שאין נוהגות בצבור). ומפרש בתמורה (שם) דהגם דאין דנים אפשר משאי אפשר, ר' שמעון בחד מקום גמיר להו. וכי היכא דהני לא מיירי בצבור, כן הני. עיי"ש באורך. ובגמרא למד בזבחים (דף מט.) ומנחות (דף ??) מ"אותו" דגבי נשיא ובזבחים (דף ה:) מ"אותה" דגבי חטאת כשבה לימודים אחרים, וצריך עיון.