שעיר עזים זכר תמים: כבר בארתי למעלה (סימן כב) כי בכל מקום שסימן המין מחובר אל השם, אין צורך להזכיר שיהיה זכר או נקבה; כמו פר/פרה, כבש/כבשה, שעיר/שעירה. ובכל מקום שיוצא מן הכלל יש בו דרוש, עיי"ש. ואם כן מה שכתוב פה "נקבה" הוא מיותר. ולמדו חז"ל משום דמן שם "שעיר" לבד, הגם שנדע שהוא זכר, בכל זה נטעה מדין קל וחומר שיכול להביא גם נקבה כמו שיתבאר. לכן כפל "שעיר..זכר" שהוא כאילו כפול שם "זכר" שני פעמים שיהיה דוקא זכר. וזהו שאמר בסוף דבריו תלמוד לומר "שעיר" ולא שעירה. וכיון דידעינן משם "שעיר" למעט נקבה מבואר ש"שעיר עזים" ולא חליפים (ר"ל שלא יוכל להביא שעירה כיחיד), כי "זכר" ולא נקבה. ואם כן דינו כאילו כתוב שני פעמים "זכר" למעט נקבה. ועל זה סיים "תמים" – ולא בעל מום בל תאמר שזה רק לכתחלה אבל אם הביא נקבה כשר; לזה אמר דזה ידעינן מ"תמים" כמ"ש למעלה (סימן כב) דמה שכתוב אצל כל הקרבנות "תמים" שהוא למותר (דכבר ידעינן מפר' אמור שאסור להקריב בעל מום) בא ללמד שכמו ש'תמים' הוא דוקא, כן "זכר" ויתר הדברים שכתוב הם בדוקא. וממילא מה שכתב "שעיר" ואמר שנית "זכר" בא ללמד שלא יביא חלופים. [ובאר דצריך קרא שלא יביא שעירה חלופי השעיר מפני שהיה מקום לטעות מדין קל וחומר. דהא היחיד – אף שחלוק קרבנו על כל המצות (שהוא נקבה) מקרבנו ביום הכפורים (שמתכפר בשעיר כמ"ש "ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים לחטאת") – בכל זה שוה קרבנו על כל המצות לקרבנו על עכו"ם (שיוכל להביא שעירה כמו בעכו"ם), וכל שכן הנשיא שקרבנו שוה לקרבן יום הכפורים (שמביא שעיר) שיוכל להשוותו עם קרבנו בעכו"ם (שמביא שעירה כיחיד). ואין להשיב שמשיח יוכיח: שאף שקרבנו על כל המצוה שוה לקרבנו ביום הכפורים (שבשניהם מביא פר) בכל זה חלוק קרבנו על כל המצות (שהוא פר) מקרבנו על המצוה יחידית (שהוא שעירה כיחיד). כי זה יש לדחות. שמשיח שאני דקרבנו ביום הכפורים ובעכו"ם חלוקים במין לגמרי – שזה מן הבקר וזה מן הצאן – הלכך אף על גב ששוו ליום הכפורים, לא שוו לעכו"ם מפני שחלוקים לגמרי. תאמר בנשיא שבין ביום הכפורים בין בעכו"ם מביא ממין הצאן, רק שזה זכר וזה נקבה! בזה יש לטעות כי היכי דשוה ליום הכפורים להתכפר בזכר, הכי נמי שוה לעכו"ם להתכפר בנקבה; דיש לדון קל וחומר מיחיד כנ"ל. לכן צריך קרא.] ובזה נראה לפרש מ"ש בחטאת יחיד "והביא קרבנו שעירת עזים תמימה נקבה" שגם כן "נקבה" מיותר ולא נמצא שם על זה שום דרוש. וי"ל דגם שם צריך למעט חליפין כמו בנשיא. דיש לטעות גם כן מקל וחומר: דמה נשיא – שאין קרבנו לכל מצות שוה לקרבנו למצוה יחידית – שוה קרבנו לכל מצות לקרבנו ביום הכפורים, יחיד – ששוה קרבנו לכל מצות לקרבנו למצוה יחידית – אינו דין ששוה קרבנו לכל מצות לקרבנו ביום הכפורים – ויוכל להביא גם שעיר. לכן כפל "שעירת עזים נקבה".