אל שפך הדשן: יש הבדל בין מה שכתב (ויקרא א, טז) "אל מקום הדשן" ובין מה שכתב כאן "אל שפך הדשן". כי דשן מזבח הפנימי היו מניחין בנחת (כמו שאמרו בספרא (צו פרק ב מ"ד) ובפסחים (דף כו.) תמורה (דף לד.)) "ושמו" – בנחת; "ושמו" – שלא יפזר. ולא יצדק לאמר "שפך הדשן" כי ה'שפיכה' הוא שלא בהשגחה. לכן אמר שם "מקום הדשן", מיוחד ומצומצם. מה שאין כן הדשן שהוציא חוץ למחנה היה שופכו בפיזור, לכן אמר "שפך הדשן". ודעת ר' אליעזר בן יעקב שהיה צריך שיהיה מקום מדרון, שהדשן מושפך ויורד עליו דרך שפיכה. והנה שֵם "שפך הדשן" הוא סמיכות הפעולה אל הפעול כמו "אשד הנחלים", "מוצא המים". ומבואר שנוכל לאמר שנקרא בשם זה מצד העבר או מצד ההוה או מצד העתיד. וזהו שאמר בספרא (מובא בזבחים (דף קו.)) שיהיה שם דשן (בהוה), שיקדום את הדשן (בעבר), ששם יהיו נותנים את הדשן (בעתיד). ולדעת רבא (שם) סבירא ליה לר' אליעזר בן יעקב שאין צורך לשרוף אבית הדשן, ד"שפך הדשן" מורה שדשן זה יהיה נשפך, שיהיה מקום מדרון. ולדעת אביי אין ביניהם רק אם בעי מקום משופך.