אל מקום טהור אל שפך הדשן: גם פר' צו אמר (ויקרא ו, ד) "והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה אל מקום טהור" ומשמעותו שיהיה מקומו טהור; שכן גם במה שכתב גבי אפר פרה (במדבר, יט) "והניחו במקום טהור" פירשוהו בספרי (פסקא קכד) שיהיה מקומו טהור. מכאן היה ר' אליעזר הקפר אומר קלל של מי חטאת שמוקף צמיד פתיל ונתן באהל המת – טמא, שנאמר "במקום טהור" ואין זה מקום טהור. וכמ"ש הרמב"ם (פ"יד מהל' פרה) כמה הלכות בזה. וזהו שאמר בספרא "אל מקום טהור" – שיהיה מקומו טהור. אולם למה אמר בפר כהן משיח "אל מקום טהור"? הא אחר שאמר "אל שפך הדשן" הלא ידעינן שהדשן היה נשפך במקום טהור. בארו חז"ל מפני שהיינו אומרים שאם היה המקום טהור בשעת שפיכת דשן המזבח ונטמא אחר כך- מותר לשרוף עליו פרים הנשרפין; שרק בעת שפיכת הדשן הקפיד שיהיה "אל מקום טהור". לכן אמר שגם בעת שריפת הפר יהיה המקום טהור. ואם כן, אם נטמא אחר שפיכת הדשן – לא ישרוף עליו את הפר עד שיטהרנו. וזהו שאמר אם טמא יטהרנו. ועדיין יפלא שהיה ראוי לאמר בהפך – "אל שפך הדשן אל מקום טהור" כי תחלה ראוי להזכיר המקום ששם יוציא – שהוא אל מחוץ למחנה אל שפך הדשן – ואחר כך יזכיר איכות המקום ומשפטיו – שיהיה טהור – וכמו שכתבנו באילת השחר (כלל קצח). ולמה הקדים "אל מקום טהור"? ומזה מוכרח שהיה צריך להיות מקום קבוע לך ואם כן מה שכתב "אל מקום טהור" הוא ציון המקום, לא איכותיו לבד, כי לא היה יכול לשנות המקום כלל. ובמה שכתב "אל מקום טהור" מציין המקום הקבוע וידוע עצמו. וזהו שאמר שיהיה מקום מתוקן להם כך.