והוציא את כל הפר אל מחוץ למחנה: שם מחנה הונח בעצם על העם החונים בשדה ובא על ישראל כל עוד שחנו במדבר. ויש "מחנה" כוללת שהוא המחנה כולה, ויש "מחנה" חלקיית שכל שבט נקרא "מחנה" - "מחנה ראובן" "מחנה שמעון" "מחנה לוי" - כי כל שבט חנה בפני עצמו. ואחר שנסדרו הדגלים והוקם המשכן נחשבו כל מחנות השבטים למחנה בפני עצמו, ובתוכם מחנה לוי שחנו סביב המשכן מחנה בפני עצמו, ובתוכם אהרן ובניו והם מחנה שכינה לבד. כמו שכתוב: (א) (במדבר ב, ב-יז) "איש על דגלו...והחונים קדמה מזרחה...ונסע אהל מועד מחנה הלוים בתוך המחנות..", (ב) (במדבר ג, לח) "וְהַחֹנִ֣ים לִפְנֵ֣י הַמִּשְׁכָּ֡ן קֵ֣דְמָה לִפְנֵי֩ אֹֽהֶל־מוֹעֵ֨ד׀ מִזְרָ֜חָה מֹשֶׁ֣ה׀ וְאַהֲרֹ֣ן וּבָנָ֗יו שֹֽׁמְרִים֙ מִשְׁמֶ֣רֶת הַמִּקְדָּ֔שׁ" – משה היה שייך למחנה לוי ושומר מבחוץ ואהרן ובניו שומרים מבפנים (כמבואר במסכת תמיד), ולכן יש הפסיק בין "משה" ובין "ואהרן". וכנגד שלש מחנות האלה היה בבית העולמים - עזרה, והר הבית, וירושלים. ולכן בכל מקום דכתיב "חוץ למחנה" לא ידענו על איזה מחנה יכוין ויפורש תמיד לפי ענין הכתוב; כמו שדעת חכמים יומא (דף סה.) וזבחים (דף קה.) שמה שכתוב בפר יום הכפורים "יוציא אל מחוץ למחנה" הוא מחנה שכינה. ובמה שכתוב "הוצא את המקלל אל מחוץ למחנה" אמרו בסנהדרין (דף מב:) משה היכן הוה יתיב? במחנה לויה ואמר ליה רחמנא הוצא חוץ ממחנה לויה. "ויוציאו את המקלל חוץ למחנה" – חוץ למחנה ישראל. [והוא על פי היסוד הנוסד אצלינו ששם הבא כפול שלא לצורך בא להרחיב את השם הראשון או יורה שאינו דוקא כפי משמעות השם הנאמר תחלה (כמ"ש באילת השחר כלל קמה). ולכן כפל "ויוציאו מחוץ למחנה" שהם הוציאוהו חוץ למחנותם שהוא מחנה ישראל.] ובפסחים (דף סח.) "ויצא אל מחוץ למחנה" – זו מחנה שכינה. "לא יבא אל תוך המחנה" – זו מחנה לויה. ומקשה: אכתי לא אפיקתיה! עייליתיה?! אלא "מחוץ למחנה" – זו מחנה לויה, "תוך המחנה" – זו מחנה שכינה. פירוש, שאם היה כתוב רק "מחוץ למחנה" היה פירושו מחנה שכינה (שהיא המחנה הראשונה). וכשכתוב שנית "אל תוך המחנה" ולא "אל תוכה" - אגליא דפירושו זו מחנה לויה. וכן דריש פה. שאם היה כתוב רק בפר כהן משיח לבד היינו מפרשים אותו על מחנה שכינה ששם היה הפר ושם מוציאין אותו. אבל אחר שמה שכתב בפר העדה "אל מחוץ למחנה" מיותר--דכבר אמר שם "כאשר שרף את הפר הראשון" – ואם כן מלמד שמוציא ממחנה שניה שהוא מחנה לויה. וממילא ידעינן שגם פר כהן משיח מוציא חוץ למחנה שניה דהא אמר "כאשר שרף את הפר הראשון" – הרי ששניהם נשרפין במקום אחד. אמנם אחר שאמר (בפר' צו) "והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה", ואם כן ממילא מה שכתב בפר כהן משיח "והוציא את הפר אל מחוץ למחנה" מיותר דהא אמר "אל שפך הדשן ישרף" ושפך הדשן מבואר בו שהוא מחוץ למחנה, וזהו שאמר (במשנה ד') וכשהוא אומר בדשן "אל מחוץ למחנה" שאין תלמוד לומר (רוצה לומר, שאם כן "מחוץ למחנה" של פר כהן משוח מיותר) שכבר נאמר "אל מקום טהור אל שפך הדשן" (ומזה ידעינן שהוא חוץ למחנה ששם שפכו הדשן) ואם כן למה נאמר "אל מחוץ למחנה (בפר כהן משיח)? ליתן לו מחנה שלישית. [במה שכתבנו מסולקים כל הקושיות שהקשו התוס' על זה ביומא (דף סח.) ובזבחים (דף קה:) ובסנהדרין (דף מב:) ששם מובא ברייתא זאת, עיי"ש. וכמוהו נמצא בספרא רבות, שהקושיא "שאין תלמוד לומר" ישוב על הפסוק שעוסק בו, לא על הפסוק השני.]