ואת עור הפר ואת כל בשרו..והוציא את הפר: הנה אי אפשר לפרש שמה שכתב "ואת עור הפר ואת כל בשרו וכולי" מוסב אל "והוציא", כלומר ואת עור הפר יוציא; שאם כן למה כפל "והוציא את כל הפר"? וכך היה לו לומר "ואת עור הפר ואת כל בשרו יוציא אל מחוץ למחנה". וזולת זה, התכת הכתוב מוקשה מאד כמו שתבין מדברינו להלן. ולכן פירשו רבותינו בספרא (מובא ביומא (דף סח.) ובזבחים (דף נ.)) ששיעור הכתוב ואת עור הפר ואת כל בשרו ישרף על עצים באש; ומה שכתוב "והוציא את כל הפר אל מחוץ למחנה" הוא מאמר מוסגר, ורצונו לומר שנגד מה שכתב "ואת כל חלב פר החטאת ירים ממנו", באר מה יעשה בהמותר. ואמר, שאת עור הפר ואת כל בשרו – אחר אשר הוציא את כל הפר כמו שהוא שלם חוץ למחנה – (כי אינו רשאי לנתחו עד אחר שיוציאנו שעל זה אמר "והוציא את כל הפר") אז ישרף את עור הפר ואת כל בשרו (ר"ל חלקיו שמנתח אחר ההוצאה, קודם השריפה) על עצים באש. ודבריהם מוכרחים, שאם הכוונה שיוצאנו וישרפנו שלם בלא נתוח – היה לו לומר כמ"ש בפרה אדומה (במדבר יט, ה) "ושרף את הפרה..את עורה ואת בשרה ואת דמה עַל פִּרְשָׁהּ יִשְׂרֹף". וכן היה לו לאמר: "ושרף את הפר את עורו...מחוץ למחנה" ונדע שישרפנו שלם כמו בפרה (פ"ג מהל' פ"א). זאת שנית, למה חשב פה 'ראשו וכרעיו', הלא הם בכלל "את כל בשרו"? ותמצא שבכל מקום שחשב חלקי החי, לא חשב רק הבשר והעור לבד – (שמות כט, יד), (ויקרא ח, יז), (ויקרא ט, יא), (ויקרא טז, כז), (במדבר יט, ה) – רק בעולה הזכיר 'הראש והקרב והכרעים' לבדנה מפני שכן היה מנתחן בפני עצמן. ומבואר שגם פה היה מנתחו כדרך שמנתח את העולה כמ"ש הרמב"ם (פ"ו מהל' מעה"ק), והיו הראש והקרב והכרעים לבד, ולכן אמר "על ראשו ועל כרעיו". וזהו שאמר בספרא ובגמרא (שם ושם) יכול יוציאנו שלם וישרפנו שלם? ת"ל 'ראשו וכרעיו'. מה ראשו וכרעיו אמורין להלן על ידי ניתוח וכולי. וכן אי אפשר לפרש שינתחנו קודם ההוצאה דאם כן למה אמר "והוציא את כל הפר"? הלא כבר חשב כל חלקיו בפרטות והיה לו לומר "ואת עור הפר ואת כל בשרו וכולי יוציא אל מחוץ למחנה ושרף". ובהכרח בא ללמדנו שבעת ההוצאה יהיה הפר שלם (שעל זה אמר "והוציא את כל הפר"), ובשעת השרפה ינתח (שעל זה אמר "ואת עור הפר ואת כל בשרו..ושרף..באש"). וזהו שאמר בספרא ובגמרא "ואת עור הפר וכולי והוציא (את כל הפר)" – מלמד שהוא מוציאו כולו כשהוא שלם. ומבואר בחכמת הלשון. כי במקומות שרצה לרמז הפך וחילוק וסתירה יקדים השם אל הפעל כמבואר אצלנו במקומות רבות (וכמ"ש באילת השחר פרק יב). ואחר שפה רצה לחלק בין חלבי פר החטאת ואימוריו הנקטרים ובין יתר חלקיו הנשרפין הוכרח להקדים השם אל הפעל – "ואת עור הפר ואת כל בשרו על ראשו..ושרף" (ולכן לא יכול לסדר דבריו ולאמר "ואת כל הפר יוציא אל מחוץ למחנה ושרף את עורו ואת בשרו על קרבו וכולי" כי ההפך מחלבי הפר ואימוריו הוא בשר הפר ופרטי חלקיו, לא כל הפר בכללו, שכל הפר כולל גם האימורין). ולכן סגר "והוציא את כל הפר" במאמר מוסגר, וזה מצחות הלשון ודרכיו. ופירשו רבותינו שמה שכתוב "ואת עור הפר" הוא בלא הפשט, כי הגם שמנתחו כעולה, אינו דומה לה, דהא שם מוציא פרשו מתוכו ופה כתיב "וקרבו ופרשו". וכמו שאינו מקפיד להסיר הפרש המאוס, כן אינו צריך להפשיט העור. וזהו שאמר בספרא אי מה ראשו וכרעיו' אמורים להלן על ידי הפשט וכולי תלמוד לומר "וקרבו ופרשו". ופירש רב פפא בגמרא (שם ושם) כשם שפרשו בקרבו כך בשרו בעורו. ותראה שאמר "וקרבו ופרשו" בלא מלת היחוס ולא אמר "על קרבו ועל פרשו", כי ר"ל וקרבו יהיה עם פרשו. ומלמד שהוא הדין שכן פירוש "את עור הפר ואת כל בשרו" רצונו לומר מדובקים יחד. ולכן הבדיל "על ראשו ועל כרעיו" (במלת "על" שפירושו מלבד) כי הם נבדלים בפני עצמם. והבן.