כאשר יורם משור זבח השלמים: זה מיותר לגמרי דהא כבר חשב כל החלבים בפרטות. וזהו שאמר בספרא וכי מה מפורש וכולי. והשיבו שבא ללמד מה שלמים לשמו וכולי - כי בשלמים כתוב בהקטרת אימורין "אשה ריח ניחח להשם" שצריך שיקטירם לשם אשה ולשם ריח ונחוח ולשם מי שאמר ועשה העולם וכולי (וכמו שבארתי למעלה סימן קעה) ופה לא הזכיר זה. ולמד משם. (כי על לשמו דזביחה אי אפשר שילמד משלמים כי חטאת ששחטה שלא לשמו פסולה כמפורש בריש זבחים). ועוד למד מה שלמים מביאין שלום בעולם, כי בספרא (ויקרא נדבה פרק טז) למד על כל הקרבנות שמביאין שלום בעולם, ומנין לרבות פר כהן משיח שבא על חטא הוראה וגם חטאו מצד גודל מעלתו שקול יותר – לכן אמר פה שהוא כזבח השלמים שמביא שלום בעולם. וכבר בארתי למעלה (סימן קנו) שכל מקום שכתוב "זבח שלמים" יש בו דרוש, כי די שיזכיר שם "שלמים" לבד. ובארתי שם שמה שכתוב בפר כהן משיח "זבח השלמים" מדריש בפ"ע. ולפי זה יש פה ב' דברים לדרשה: (א) מה שכתב "כשור..השלמים" שמיותר ודריש שדם זה צריך שיהיה לשמו כהקטרת שלמים (ב) מה שכתב "זבח השלמים" ששם "זבח" מיותר, דריש שגם זה מביא שלום לעולם כמו שדריש זה לגבי שאר קרבנות מארבעה פעמים דכתיב "זבח שלמים" בשלמי בקר וחטאת נשיא וחטאת שעירה וחטאת כשבה כמו שבארנו שם. וזהו שאמר מה שלמים לשמן..מה שלמים מביאין שלום.. – שהם ב' דרושים. ועדיין יקשה שהיה לו לומר "כאשר יורם מזבח השלמים" כמו שכתב בחטאת נשיא ובחטאת שעירה. ולמה אמר "משור זבח השלמים"? ואמרו (בספרא משנה ג) משום דבין זבחי השלמים נמצא שלמי כבש דטעונה אליה. ואחר שפה חשיב כבר כל פרטי האימורין הנקטרים והוסיף "כאשר יורם מזבח השלמים" שלא לצורך, בקל נוכל לטעות שפירושו שעוד צריך להרים האליה האמורה בין זבחי השלמים בשלמי כבש. לכן באר "שור זבח השלמים". ור' יהודה בן שמעון לא הוטב בעיניו תשובה זאת (כי אין לטעות שהשור יטעון אליה) ואמר טעם כי מפני שפה כתוב "זבח השלמים" שמלת "זבח" המיותר בא לדרשה שמביא שלום בעולם כנ"ל, אבל היה מקום לטעות שלכן אמר "זבח השלמים" לרמז על שלמי עצרת (שכתוב בהם "ושני כבשים בני שנה לזבח שלמים" (ויקרא כג, יט)) שהיו שלמי ציבור וזבח העם והיו דוחים את השבת ואת הטומאה ומצד זה יחד להם שם "זבח", ונאמר שבא ללמד שגם פר כהן משוח ידחה שבת וטומאה. לכן אמר "כשור זבח השלמים", לא ככבשי עצרת. ומזה מבואר שלא בא שם "זבח" על כונה זו, רק ללמד שמביא שלום לעולם.