ואת כל חלב פר החטאת ירים ממנו: כבר בארנו באילת השחר (פרק טו) שאין מדרך הלשון להחזיר שם הפעול בכל פעם והיה לו לומר "ואת כל חלבו ירים", בכינוי, כמו שכתב ביתר חמשה מיני החטאת. זאת שנית, מדוע אמר "פר החטאת" ולא אמר "חלב הפר" סתם כמו שכתב בכל הפרשה. ולמדו רבותינו שמה שכתב "ואת כל חלב פר" בא לרבות פר יום הכפורים לשתי כליות וליותרת הכבד. רצה לומר, כי כבר בארנו (למעלה סימן קסח?) ששם "חלב" האמור בכל מקום יציין רק מה שהוא תותב קרום ונקלף אבל שתי כליות ויותרת אינם חלב ולכן לא נאסרו באכילה. והנה בג' מיני החטאת של יחיד אמר "ואת כל חלבו יקטיר כחלב זבח השלמים", ואמר בספרא (ויקרא חובה פרק ט מ"ד) (ויקרא חובה פרק י מ"ז) (ויקרא חובה פרק יא מ"ד) מה פירש בזבח השלמים תותב וכולי ושתי כליות ויותרת; אבל בפר יום הכפורים שאמר (פר' אחרי (ויקרא טז, כה)) "ואת חלב החטאת יקטיר" לא נדע שיקטיר גם כליות ויותרת שאינם בכלל "חלב". לכן אמר פה שירים חלב הפר, רצונו לומר מצד שהוא פר, והוא הדין פר אחר כמוהו שהוא פרו ביום הכפורים – ירים חלבו; כמו שדריש כן (ויקרא חובה פרשה ג מ"ד) גבי סמיכה; וגבי שפיכת שירים (ויקרא חובה פרק ג מ"יב) כנ"ל. וממילא ידעינן גם כן שעיר יום הכפורים דהא על שניהם אמר (בפר' אחרי שם) "ואת כל חלב החטאת יקטיר" שלמדנו מפה שכולל גם כליות ויותרת. ומה שאמר פה "פר החטאת" בא ללמד שגם שעירי עכו"ם (שמביאים השבטים אם הורו בית דין בעכו"ם) טעונים כליות ויותרת והקטרת אימורין שלא פורש בהם, ר"ל שצריך הקטרת אימורין מצד היותו חטאת, והוא הדין לחטאת כמוהו שדמו נכנס לפנים. ומה שכתב "ירים ממנו" – מן המחובר כבר בארתי למעלה (סימן קפו) שמלת "ממנו" מיותרת ומלמד שירים מן המחובר. והנה באמת לא היה צריך להשמיע זה פה דהא תניא לקמן (ויקרא חובה פרק ה ריש פרקא) דצריך להוציאו כשהוא שלם. ולכן נדחקו הרא"ם והקרבן אהרן בזה מאד. אך שבא ללמד על פר יום הכפורים ושעירי עכו"ם שנכללים במה שכתוב "חלב פר החטאת" כנ"ל שלא יקח האימורים אחר הנתוח, וזה יעלה לשיטת הרמב"ם (פ"ג מהל' עבודת יוהכ"פ ה"ז) שהיה הכהן גדול מחתך שאר בשר פר ושעיר של יום הכפורים חתיכות גדולות מעורות זו בזו קודם שמוציאן לבית השריפה. אבל רש"י ביומא (דף סח.) פירש שלא היה מחתכו, ולפירושו אי אפשר לתרץ כן, וצריך עיון.