אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל מועד (ויקרא ד, ז): וכן כתיב בפר העדה (שם ד, יח). ומשולש בחטאת נשיא (שם ד, כה), ושם כתוב "אל יסוד מזבח העולה" לבד. ואמרו רבותינו (בספרא, מובא בזבחים דף נא): דמה שכתוב בפר כהן "אל יסוד מזבח העולה" צריך לגופיה שלא נטעה ששופך הדם על יסוד מזבח הפנימי שעליו נתן את דמו. ומה שכתב שנית בפר העדה "אל יסוד מזבח העולה" (שהוא מיותר דהא כל מעשה פר העדה הוקש למעשה פר הראשון) בא ללמד שרק מזבח העולה היה לו יסוד אבל מזבח הפנימי לא היה לו יסוד כלל. (והוא על פי הכלל ששם הבא כפול בא להורות הדיוק ורצונו לומר היסוד שהיה רק במזבח העולה, לא במזבח השני). ומה שכתב שלישית בשעיר נשיא "אל יסוד מזבח העולה" שהוא מיותר גם כן (דהא אין לטעות כלל שיתן על היסוד הפנימי (א) דהא נדע זה שהלא אף שירי הדם שניתן על הפנימי אינו שופך בפנים וכל שכן שירי דם הניתן על מזבח החיצון. (ב) דהא כבר למדנו שהפנימי אין לו יסוד כלל) בא ללמד שיסוד מזבח הזה מיוחד גם אל העולה לענין שמתן דם העולה ינתן על הקיר שכנגד היסוד (כן הוא לפי התוס' (שם) בפירוש השני. ועיין לקמן (סימן רעד) שפירוש זה עיקר). ובמה שכתב "אשר פתח אהל מועד" שמיותר גם כן (דהא ידעינן שמזבח העולה הוא נגד הפתח) אומר בגמרא שם דצריך, דאי לאו הכי נטעה שמה שכתב שישפוך על יסוד מזבח העולה היינו שיש רשות בידו לשפך על יסוד החיצון גם כן, ומיהו מכל שכן שאם רוצה יתנם על יסוד הפנימי. לכן כפל "אשר פתח אהל מועד" שדבר הבא כפול מורה עכובא בכל מקום. ומה שכתב שנית בפר העדה "אשר פתח אהל מועד" פירשו בספרא שמלמד שישפך על היסוד שנגד הפתח, ר"ל על יסוד מערבי. וכן אמר בזבחים (דף נא נג נח). ועיין בתוס' זבחים (דף נא.) ד"ה אשר. והארכתי בזה בחבורי ארצות החיים (סי' כו). ואין כאן מקום להאריך.