לפני ה' את פני פרוכת הקדש: כבר בארתי בפר' צו (סימן כו) כי בכל מקום שאומר "לפני השם" מפרשינן כענינו ויש בו מדרגות שונות. שלפעמים יכלול כל ההיכל ולפעמים יהיה חוץ ממנו או לפנים ממנו לפי ענין הכתוב. וזהו שאמר אם היה כתוב "לפני השם" לבד היה משמע על כל הבית, תלמוד לומר 'את פני הפרוכת'. ואם היה כתוב 'את פני הפרוכת' הוה אמינא דכנגד כל רוחב הפרוכת כשר להזיה, תלמוד לומר "פרוכת הקדש" שאין כשר רק חלק הפרוכת המכוין כנגד בין הבדים. ויש בזה נפקא מינה גם במקדש ראשון שהיה שם כותל, מכל מקום היה פרוכת נגד הפתח (וכמ"ש ביומא (דף נד.) וכמ"ש הרמב"ם (פ"ד מהל' בהב"ח ה"ב) [דלא ככסף משנה שם]) והוה אמינא שכל הפרוכת כנגד הפתח כשר להזיה – לזה אמר "הקדש" שצריך לכוין נגד אמתים ומחצה של בין הבדים. (ועי' במשנה למלך פ"ה מה' מעה"ק הי"ג). ואף שאמר במנחות (דף כז:) שבפנים ושבמצורע שלא מכוונות כשרות – היינו לרבנן, אבל סתמא דספרא כר' יהודה דסבירא ליה ד-"אל פני" דוקא שכן סתים בספרא אחרי (אחרי מות פרשה א מ"י) דמבית לפרוכת בארבעים. ובזה מיושב מה שתמה במשנה למלך (שם) מדוע לא הביא הרמב"ם דין זה בפר כהן משיח ופר העדה שצריך לכוין בין הבדים, דסבירא ליה דזה לר' יהודה דוקא והוא פסק (פ"ה מהל' מעה"ק ה"יב) ו(פ"ד מהל' מחוסרי כפרה ה"ב) כרבנן שלא מכונות כשרות וס"ל [=וסבירא להו?] שמה שאמרו בפנים כשרות היינו בפר כהן משוח ופר העדה ושעירי עבודה זרה, לא ביום הכפורים כפרש"י דהא כתיב "על הכפורת" וכתיב "וכן יעשה לאהל מועד". ואף על גב דבגמ' במנחות שם אמר מתקיף לה רב יוסף לר' יהודה מד-"אל" דוקא "על הכפרת" נמי דוקא וכולי ומשמע דלרבנן אינו דוקא – סבירא ליה דלמה שאמר רבה בר' עולא אמר קרא "וכפר את מקדש הקדש וכולי" י"ל דשם הוה דוקא לכולי עלמא וכמו שמשמע ביומא (דף נה.), ולכן הביא הדין סתם (פ"ג מהל' עבודת יוה"כ ה"ה) ולא פי' דשלא מכוונות כשרות. ואין כאן מקום להאריך יותר.