והזה מן הדם: כבר בארתי למעלה (סימן מ) שיש הבדל בין לשונות זריקה והזיה ונתינה שנאמרו גבי הדם. הזריקה הוא מרחוק בכח והרבה בפעם אחד. וההזיה הוא גם כן בכח כזריקה אבל מעט מן אצבעו או באגודת אזוב, לא כזריקה שזורק מן הכלי. והנתינה הוא מעט באצבע ובנחת. ועל זה אמר בספרא כאן ובפר' אחרי (אחרי מות פרק ג מ"יא) "והזה" – ולא המטיף (ר"ל בנחת, שאם כן היה לו לומר "ונתן"); "והזה" – ולא הזורק (ר"ל הרבה בפעם אחד, שאם כן היה לו לומר "וזרק"). ונמצא עוד פעל שפך גבי דם והוא נבדל מזריקה ששופך הרבה בנחת, לא מרחוק; ונבדל מנתינה שהנתינה הוא מעט. [ובזה תבין מה שנאמר בירושלמי (פ"ה דפסחים ה"ו): "ואת דמם תזרוק" וכתוב אחד אומר "ודם זבחיך ישפך", אם שפיכה למה זריקה ואם זריקה למה שפיכה? תני ישפך ולא יטיף, ישפך ולא יזה, ישפך ולא יזרק. ופירש בקבלה כהנים זורקים הדם מיד הלוים. הכל מודים בשפיכה די הכן ובהזיה די הכן. ומה פליגי? בזריקה. ר' מנא אמר זריקה כעין שפיכה. ר' חנניא אמר זריקה כעין הזיה. קרא מסייע לר"ח "כי מי נדה לא זרק עליו" הא די לא קיים גבה הזיה ואת צוח לה זריקה?! עכ"ל. ר"ל שנמצא על הדם ב' לשונות: "זריקה" ו"שפיכה". ואמר בזבחים (דף לז) וסוף פסחים דיש פלוגתא אם זריקה בכלל שפיכה אבל לכולי עלמא אין שפיכה בכלל זריקה. ועל זה אמר ישפך ולא יטיף (דזה נקרא "נתינה") ישפך ולא יזה (באצבע מעט מרחוק דזה "הזיה") ישפך ולא יזרוק (מן הכלי מרחוק דזה "זריקה"). ואם כן אין "שפיכה" בכלל "זריקה" ומה שכתוב "את דמם תזרוק" מיירי בפסח דזריקה בכלל שפיכה. וכן פירשו בקבלה כהנים זורקים הדם, וזה היה בפסח שעשו בימי יאשיה ופסח דינו בשפיכה וקורא אותו "זריקה" - הרי "זריקה" בכלל "שפיכה". וזהו שאמר הכל מודים בשפיכה שהוא הכן (בנחת ולא מרחוק) ובהזיה די הכן (מרחוק ולא בנחת), ומה פליגי? בזריקה. ר' מנא סובר שנוטה לשפיכה על ששופך הרבה מן הכלי. ור"ח אומר שנוטה להזיה מצד שזורק מרחוק. ומביא ראיה לר"ח דגבי אפר פרה שהיה בהזיה כמ"ש "והזה על האהל" אמר בלשון "כי מי נדה לא זורק עליו".] ומה שאמר "מן הדם שבענין" כבר פרשתי (בסימן ריז).