וסמך את ידו על ראש הפר: כבר כתבתי (בסימן ל' ובסימן הקודם) שזה זרות בלשון להחזיר את שם הפעול בכל פעם. והיה לו לומר "וסמך ידו על ראשו". ומלבד זה בארתי (בסימן ל') שיפלאו השינויים שבאו בסמיכה שלפעמים ידבר בכינוי - "על ראשו", ולפעמים יזכיר שם "קרבנו", ולפעמים שם מין הקרבן - "וסמך על ראש העולה" "על ראש החטאת", ולפעמים שם הנקרב - "על ראש הפר" "על ראש השעיר". ובארנו שָם הלמודים בזה. ופירשו רבותינו שמה שכתוב פה "על ראש הפר" רצונו לומר שהסמיכה מחויבת מצד שהוא פר וללמד שהוא הדין פר אחר שהוא דומה כפר הזה, שהיא פר יום הכפורים שמביא גם כן הכהן המשיח, גם כן טעון סמיכה. ואמרו שהלא יש ללמדו מדין קל וחומר: דמה פר זה שאין טעון רק וידוי אחד ואינו צריך להתודות בנוסח "אנא השם" – טעון סמיכה. כל שכן פר יום הכפורים שטעון שני ודוים (דכתיב שם ב' פעמים "וכפר בעדו ובעד ביתו" (ויקרא טז, ו) (ויקרא טז, יא) ולמד בספרא שם שהוא כפרת דברים) וצריך להתודות בנוסח "אנא השם" (כמ"ש ביומא (דף לז.)) – כל שכן שטעון סמיכה. ומשיב שיש לדחות הקל וחומר דשאני קרבן זה שבא לכפר עבירת מצוה שידע מה חטא וזה צריך לסמוך בעת הוידוי, מה שאין כן פר יום הכפורים שאין מכפר על עבירת מצוה ידועה (שדמו של פר תולה בטומאת מקדש וקדשיו על שיש בה ידיעה בתחלה ולא בסוף. ווידוי של פר שמכפר על שיש בה ידיעה בסוף היינו רק בטומאת מקדש וקדשיו שאין חייב עליו קרבן כשאין בה ידיעה בתחלה כמ"ש לקמן (ויקרא חובה פרק יב מי"א). ואף לר' שמעון שבועות (דף יד.) – מכל מקום בעבירת מצוה ידועה שחייב עליו קרבן אינו מכפר). ואם כן הוה אמינא דלא יטעון סמיכה, קמ"ל. ומה שכתב "ושחט את הפר לפני השם" – בצפון כבר בארתי בפר' צו (סימן כו) ש"לפני השם" כולל מדרגות ומקומות רבות ומפורש כל אחד לפי מקומו. ואחר שלמדנו (כמו שיתבאר לקמן סימן ע"ר) ששחיטת כל מיני החטאת בצפון ולכן פירוש "לפני השם" הכתוב כאן בצפון. ומה שכתב פה "את הפר" שהוא מיותר – חסר הדרוש בספרא.