והקריב על חטאתו אשר חטא: מה שכתוב "אשר חטא" מיותר. ואמרו חז"ל בספרא (מובא בהוריות (דף ו.)) שבא ללמד שרק אם חטא לעצמו, אבל אם הורה עם הצבור ועשה עמהם (כגון שהורו בית דין שחלב מותר והוא הורה עמהם ועשה כהוראתו) – אינו מביא פר בפני עצמו; ומתכפר לו עם הצבור. ואמרו שאין לומר שנדע זה מן הדין מנשיא שגם כן מוצא בקרבנו מדין קרבן יחיד (כן גרסינן בגמרא. ובגירסת הספרא "מוצא מכלל הצבור", ר"ל גם כן מכלל יחידיהם) ובכל זה מתכפר לו עם הצבור, וכן יש להיות במשיח – כי על זה יש לדחות דשאני נשיא שביום הכפורים מתכפר עם הצבור, מה שאין כן המשיח שמביא ביום הכפורים פר בפני עצמו כמ"ש "והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו" (ויקרא ט״ז:ו׳) ואינו מתכפר על ידי שעיר הצבור. לכן אמר "אשר חטא" לדייק רק אם חטא לבדו, לא אם חטא בחטא אחד עם הצבור. (ואם חטא עמהם בשני חטאים מחולקים בטעמיהם או בשמותיהם מבעיא להו בגמרא שם. ועיין ברמב"ם (פ"טו מהל' שגגות), ואין כאן מקום להאריך.)