והקריב על חטאתו: הנה יש הבדל בין תואר משיח ובין תואר נשיא. ששם "משיח" הונח על שנמשח בשמן המשחה, בין שעובד בין שאינו עובד; שגם אחר שעבר מחמת מום או זקנה, 'שמן משחת אלהיו על ראשו'. אבל בשם "נשיא" לא יקרא רק בעת שהוא נְשִיא עמו, לא אחר שעבר מנשיאותו, כי הוא שם מצטרף כמו "אדון"-"עבד", וכדומה. וכמ"ש בהוריות (דף י.) "אשר נשיא יחטא" – כשהוא נשיא אין, כשהוא הדיוט לא. אמנם יש סברה לומר שטעם קרבן המשיח הוא מפני שהעם למדין ממנו וסומכין עליו כמו שכתוב "לאשמת העם". ולפי זה כשעבר מכהונתו אין העם סומכין עליו רק על הכהן אשר יהיה בימים ההם ואין צריך להביא פר. ובזה יש קל וחומר מנשיא שמביא על שגגת מעשה (ואם כן מביא בעבור עצמו) ובכל זה נשתנה דינו כשעבר, כל שכן משיח שאינו מביא רק על שגגת הוראה (שבזה יש סברא שאחר שעבר לא ילמדו העם ממנו) שכל שכן שראוי שישתנה דינו. לכן כתוב "והקריב על חטאתו" שזה מיותר, שהיה לו לומר "והקריב פר בן בקר" ותו לא כמ"ש בחטאת הצבור ובנשיא וביחיד. אך שבא ללמד שיקריב על חטאתו לבד, לא על שהעם נכשלים בסבתו. ובזה מבואר שמביא גם משעבר, כי לענין חטאתו אין הבדל בין העת שעובד ובין אחר שעבר. וברייתא זו מובאה בהוריות (שם).