יחטא לאשמת העם: פירשו חז"ל שמה שכתוב "לאשמת העם" הוא תואר אל פעל "יחטא" – שצריך שיהיה חטאו דומה לאשמת העם, היינו לחטא הציבור, שיבואר אחרי זה. שצריך שימצא בחטאו התנאים המחויבים בחטא הציבור – שיהיה סבת החטא שגגת הוראה, ושיורה לבטל מקצת ולקיים מקצת, ובדבר שאין הצדוקים מודים בו, וממילא צריך שיהיה חכם מופלא מורה הוראה. ואין הבדל בינו לבין חטא העדה רק מה ששם צריך שיעשו העם בסבת הוראת הסנהדרין ופה צריך שהוא עצמו יעשה כהוראתו, כמו שיתבאר בסימן שאחרי זה. [ומכוונת התורה היא שהקבלה וההוראה תהיה ביד הכהן הגדול בצירוף הסנהדרין, כמו שכתוב "ובאת אל הכהן ואל השופט אשר יהיה בימים ההם" (דברים י״ז:ט׳), "יורו משפטיך ליעקב" (דברים ל״ג:י׳), "כי לא תאבד תורה מכהן" (ירמיהו י״ח:י״ח), "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו" (מלאכי ב׳:ז׳), ודומיהם. וכן כתב הרמב"ם (פ"ג מהל' סנהדרין ה"ב) שצריך שימצאו כהנים בסנהדרין. וסדר הכתוב תחלה תקנת החטא הצומח על ידי טעות הוראה, בין על ידי הכהן העומד לשרת בין על ידי הסנהדרין. שהכהן, הגם שהוא עצמו העושה, הוא "לאשמת העם" כולו, כי הוא המכפר ושליח הצבור ושלוחו של אדם כמותו. וטעות השופטים הוא רק אם עשו העם כהוראתם. ושניהם קרבנם שוה בכל פרטיהם לבד בחטאת עכו"ם שדין המשיח כדין היחיד. ויש לתת טעם בזה מפני שכשעבד עכו"ם, אף בשוגג, ואף שעשה תשובה, נפסל מהיות כהן לאל עליון כמ"ש הרמב"ם (בסוף הל' ביאת מקדש), לכן השוותה התורה דינו אל היחיד.] ובארו שלמה לי קרא? הלא יש ללמד זה מן הדין כמו ששוה לציבור במה שקרבנו משונה מקרבן יחיד - כן ישוה בחטאו אליהם שיהיה בסבת הוראה. והשיבו (במשנה ב') שיש לומר הלא גם נשיא קרבנו משונה מקרבן יחיד שמביא שעיר ואף על פי כן חטאו הוא שגגת מעשה. ואמרו (במש' ג'-ד') שבצד אחד דומה יותר לציבור שמביא פר כמוהם ואינו מביא אשם תלוי כמוהם (דציבור אין מביאים אשם תלוי דכתיב "ואם נפש" (ויקרא ה, א) - ולא ציבור. ומשיח אין מביא אשם תלוי דכתיב (ויקרא ה, יח) "וכפר עליו על שגגתו אשר שגג" – מי שחטאתו ושגגתו שוים, יצא משיח שאין חטאתו ושגגתו שוה שחטאתו במעשה ושגגתו בהוראה. ולהכי אמר בגמ' הוריות (דף ז:) דאשם תלוי כדי נסבה, דהא עדיין לא ידעינן ששגגתו בהוראה). ובצד אחר דומה לנשיא; שבשגגת עכו"ם מביא שעירה כמוה' אף על שגגת המעשה ומביא אשם כמוה'. ואם כן לא נדע אם נדמהו לציבור או לנשיא. לכן צריך קרא. וברייתא זו מובאת בהוריות (דף ז:) ושם גריס (במשנה ב') "נשיא מוצא מכלל היחיד" כמו שהעתקתי. ויש גורסים "נשיא מוצא מכלל הציבור". ויש לפרש גם כגירסא זאת. וק"ל.