Malbim on Leviticus, Vayikra 200

[הערה: באיזה אופן דרש 'נפש בני ישראל', "נפש...אם הכהן המשיח"? ולמה צריך לדרושים אלה הלא כבר למד למעלה (סימן קצו) צבור ומשיח ממה שכתוב ד' פעמים "מכל מצות" וכמו שפרשתי שם]
דבר אל בני ישראל נפש כי תחטא וכולי: כבר בארתי למעלה (סימן קצו) שחז"ל למדו ממה שכתוב בפרשיות אלה ארבעה פעמים "מכל מצוות השם אשר לא תעשינה" שבא ללמד שמה שהוקש (בפר' שלח) כל העושה בשגגה לענין חטאת לעכו"ם, היינו שיהיה דבר שזדונו כרת כעכו"ם ואז שגגתו חטאת. ואין צריך שידמה בכל פרטיו לעכו"ם (שחייב בה סקילה ונאסרה לבני נח וכולי) דהא מרבה שבעה זוגות של מיני מצות, כמו שפרשתי שם באורך. אמנם כל אלה הלמודים שם מיוסדים על מה שכפל "מכל מצוֹת השם" ד' פעמים, והיה די לכתוב רק בהפסוק הראשון ותו לא. אבל הלא יש לדחות דמה שכתוב "מכל מצות השם" בחטאת הצבור וכן בחטאת כהן משיח אינו מיותר, כי אי אפשר ללמוד חטאת הצבור מיחיד, שהצבור מביא חטאת על לא הודע (ששעירי ראש חדש ושעירי רגלים מכפרים על שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף [כמ"ש בספרא (אחרי מות פרק ה מ"א-ג)]). וכן אי אפשר ללמוד כהן משיח מיחיד, שהוא מביא גם כן חטאת על לא הודע – פר יום הכפורים. וממה שכתוב "תורה אחת יהיה לכם לעֹשה בשגגה" יש לומר שזה רק ליחיד ולא נדע לצבור ומשיח, לכן צריך לכתוב בהו "מכל מצות" לגופייהו; וכיון שלא מיתרא, אי אפשר לדרוש כל הלמודים הנזכרים שם בסימן הנ"ל. ועל זה השיב בספרא ’נפש..בני ישראל' – הרי צבור כיחיד מה יחיד וכולי "נפש..אם הכהן המשיח.." – הרי המשיח כיחיד וכולי - רצה לומר, כי פה כתוב "נפש כי תחטא בשגגה מכל מצות ה'..אם הכהן המשיח יחטא..." לפי זה מה שכתוב "נפש כי תחטא" הוא המאמר הכולל לכל הפרשה וכולל כולם - משיח ונשיא ויחיד. דאם איתא שמאמר זה מוסב רק לכהן המשיח דסמיך ליה, לא היה לו להתחיל "נפש כי תחטא", רק לאמר "אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם ועשה אחת מכל מצות השם..." כמו שאמר כן בצבור ובנשיא וביחיד. וכיון שאמר זה על "נפש כי תחטא" שכולל המשיח (שנאמר בצדו) והנשיא ויחיד שנאמר אחריו, מבואר מזה שהמשיח כיחיד וכולי ושלא נאמר זה משום משיח ביחוד, רק על כולם נאמר. ואם כן מה שכתוב אחר כך "מכל מצות השם" בנשיא וביחיד מיותרים לדרשה. וזהו שאמר "נפש..אם הכהן המשיח.." – הרי משיח כיחיד. וכן אין לפרש שמה שכתוב "מכל מצות השם" בחטאת הצבור צריך לגופיה כי גם חטאת הצבור נלמד מהתנאי הכולל דפה שאמר "דבר אל בני ישראל...נפש כי תחטא מכל מצות השם"; כי מבואר אצלינו דכל מקום שהתחיל הפרשה בדבור אל הכלל (כמו "דבר אל בני ישראל") ובאו בה מצות אל היחידים, ילמדנו שבין הצבור ובין יחידיהם שוים במצוה זאת; וממילא כיון שאמר "דבר אל בני ישראל..נפש כי תחטא מכל מצות השם" מבואר שתנאי זה "מכל מצות השם" שוה ליחיד ולצבור, ואם כן מה שכתב אחר כך בחטאת הצבור "ועשו אחת מכל מצות השם" מיותר. ומן היתורים הוציא למעלה (ויקרא חובה פרשה א ופרק א פרשה א מ"ז - פרק א מ"ג) שאין מביא חטאת אלא על דבר שזדונו כרת כמו שפרשתי באורך (בסימן קצו). והוא הדין לצבור ולמשיח. ואמר (במשנה ב') שאין ללמוד צבור מן הדין, מקל וחומר מיחיד שמביא על שגגת המעשה וצריך שיהיה זדונו כרת, וכל שכן צבור שאין מביא חטאת על שגגת המעשה עד שיהיה שם העלם דבר [כמ"ש (ויקרא חובה פרשה ד מ"ה)] – דיש לומר דצבור יש לו קולא גבי חטאת שמביא חטאת גבי טומאת מקדש וקדשיו על לא הודע לא בתחלה ולא בסוף (ששעירי ר"ח ושל רגלים מכפרים). ואין לומר דמשיח יוכיח שמביא גם כן פר יום הכפורים על לא הודע (שפר יום הכפורים תולה על טומאת מקדש וקדשיו שיש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף) – דיש לומר שאני חטאת זה שנעשה בפנים (שדם הפר טעון הזיה על בין הבדים ועל הפרוכת ועל מזבח הזהב), מה שאין כן השעירים שמביאין הצבור על לא הודע הם חטאת חיצונות. לכן צריך "בני ישראל" לרבות צבור שדינם כיחיד לענין שאין מביאין חטאת רק בדבר שזדונו כרת. ואמר עוד (במשנה ד' וה') שאי אפשר ללמוד משיח מן הדין, מקל וחומר מיחיד, שמביא על שגגת המעשה, וכל שכן משיח שיש לו חומרא לגבי חטאת שאין מביא רק על שגגת הוראה, שצריך שיהיה זדונו כרת – דיש להשיב דמשיח יש לו קולא שמביא חטאת (פר יום הכפורים) על לא הודע כנ"ל. ואין לומר דצבור יוכיח דיש להשיב שאני צבור שאין מביא אשם ודאי (אף אם הורו ועשו, דאין אשם בצבור). ואין לומר משיח (והוא הדין יחיד) יוכיח, שמביא אשם – דיש להשיב שאני נשיא ויחיד שאין מביא חטאת על לא הודע. לכן צריך קרא "נפש כי תחטא" לרבות המשיח.