כל חלב לה': מה שכתב "כל חלב לשם" מיותר דהא כבר חשב כל חלבים הקרבים. וגם מלת "לה' " מיותר שכבר למד (ויקרא נדבה פרשה יד מ"י) ממה שכתוב "לחם אשה לריח ניחח" שהוא הדין שצריך לה' (לכן ציין הספרא גם מה שכתוב "לחם אשה לריח ניחח"). ואמרו חז"ל בספרא (הובא בכמה מקומות בש"ס) שבא ללמד שהחלב הוא קדש לה' ויש בו משום מעילה (עיין באילת השחר כלל רלט). והנה בגמ' (חולין (דף קיז.), תמורה לב, כריתות כג, מעילה טו) אמר זה בשם רבי "כל חלב לה' – לרבות אימורי קדשים קלים למעילה. ובחולין (שם) פירש אביי שלאימורים אין צריך קרא שלמדינן כדר' ינאי מ-"כאשר יורם משור זבח השלמים" שבא ללמד ונמצא למד שאימורי זבח השלמים יש בהן מעילה כאימורי פר כהן משיח. רק הלימוד "כל חלב" איצטריך לחלב אליה דליתא בשור. ובתמורה (שם) אומר אלא חטאת ואשם לא נפקא אלא מדרבי וכולי. [ועיין במעילה (דף טו.) ובתוס' שם ד"ה מאי קרא, שכפי הנראה עיקר כיש גורסים והא קרא קא נסיב ועיקר קרא ד-"כל חלב" לר' ינאי על חלב אליה, וגם בחטאת ואשם יש חלב אליה.] אמנם הדרוש דספרא פה משמע שקאי על חלב בכלל, דהוה אמינא שאין איסור מעילה חל על איסור חלב (כמ"ש במעילה שם); בפרט שר' יהודה סתמא דספרא לשיטתו דסבירא ליה בחולין (דף ק:) דאין איסור קל חייל על איסור חמור, עיי"ש, וכמו שמובא בכריתות שם לרבי. ודרשת הספרא על חלב בכלל, בין קדשי קדשים בין קדשים קלים. ודרשת רבי על חלב האליה מן "כל חלב" שמלת "כל" בא לרבות. ור' יהודה סתמא דספרא לא הזכיר דרשת רבי דהוא לשיטתו דאמר (ויקרא נדבה פרק יח מ"ב) "חלבו האליה" – מה החלב בשני לאוין אף אליה.., עיין מה שכתבנו שם. ועיקר קרא ד-"כל חלב לה' " בא על חלב, בין של קדשי קדשים בין של קדשים קלים, למד דאיסור חל על איסור בקדשים. ודעת ר' ישמעאל (במשנה ה'), מובא בזבחים (דף לז.) שמה שכתוב "כל חלב לשם" בא לרבות שחלבי ואימורי פסח קרבים. כי במעשר ופסח לא נזכר לא זריקת דם ולא הקטרת אימורין (והוא סבירא ליה דמה שכתוב בבכור "את דמם תזרוק ואת חלבם תקטיר" מוסב על "בכור שור ובכור כשב", לא על יתר קדשים, דלא כר' יוסי הגלילי). ולמד זריקת דם במעשר ופסח מן "ודם זבחיך ישפך" והקטרת חלב ואימורין מן "כל חלב לה' ". ויש לפרש דר' ישמעאל יסבור כדרשת הספרא (ויקרא חובה פרק כ מ"ב) שלמד החלב למעילה מן "קדשי השם"; או דסבירא ליה איסור חל על איסור והוא בכלל אימורין שלמדין מן "כאשר יורם משור זבח השלמים" כר' ינאי.