Malbim on Leviticus, Vayikra 183

[הערה: איך מוכח ממלת "יסירנה" שיכנס לפנים מן העצה והלא הלשון הוא "לעומת העצה יסיר", לא לפנים ממנה?]
האליה תמימה לעומת העצה יסירנה: אם יאמר שם "האליה" לבד לא נדע שצריך ליטול את כולה, כי גם חלק גדול ממנה התלוי למטה יפול עליה שם זה. לכן אמר "תמימה", בלי חסרון. וזהו שאמר יכול יקיים בה מצות אליה? תלמוד לומר "תמימה". והנה האליה כלה בסוף השדרה והוה אמינא שדי בשלוקח "עם השדרה" - רוצה לומר, במקום כלות השדרה. לכן אמר "לעומת העצה". והרד"ק בשרשיו פירש הֶעָצֶה הוא השדרה שמסתעפת כעץ שורק. וכן תרגם אונקלוס לקבל שדרתא. אבל חז"ל בחולין (דף יא) פירשו "העצה" – כליות מלשון "עֵצָה", שהעצה מיוחס אל הכליות; שיקח האליה עם חלק השדרה שנגד הכליות. ובתוספתא (פרק ט דחולין) ואיזהו אליה? חותך ויורד עד שמגיע לעצה. נכנס לפנים מן העצה עד שמגיע לפרק, חותך ונוטל את כולה. מבואר מלשונה שמקום השדרה שמכוין נגד הכליות אין שם פרק וחוליא ואם ירצה לכיון לקחת נגד העצה ממש לא יוכל להסירו עד ישבר העצם של השדרה שבין פרק לפרק באמצעו ולכן נכנס "לפנים מן העצה", רוצה לומר למעלה מעט במקום הפרק ושם חותך. והנה יש הבדל בין מלת לעומת ובין יתר המלות הנרדפים עמו כמו מול, נכח, נגד, לקראת. שמלת "לעומת" מציין נקודה אחת המגבלת ביושר נגד נקודה אחרת שכנגדה כמו "וְשִׁמְעִי הֹלֵךְ בְּצֵלַע הָהָר לְעֻמָּתוֹ...וַיְסַקֵּל בָּאֲבָנִים לְעֻמָּתוֹ וְעִפַּר בֶּעָפָר" (שמואל ב טז, יג), "לְעֻמַּת הַמִּסְגֶּרֶת תִּהְיֶיןָ הַטַּבָּעֹת" (שמות כה, כז), וכדומה. מה שאין כן לשון "נגד" אינו מציין הגבלת נקודה מצומצמת, רק נגד הרוח ההוא בכלל. ומלת "מול" מציין ההגבלה באורך, זה למטה מזה, סמוך אצלו, כמו שכתוב "מול העורף" מול הרואה את העורף. וכן יש הבדל ביתר לשונות כמו שכתבנו במקום אחר. ולפי זה ממה שכתוב "לעֻמת העצה" מורה שיהיה נקודת המקום שמסיר בו האליה מכוין נגד נקודת הכליות ממש. וזהו שאמר אי לעומת העצה יכול לא יכנס לפנים מן העצה? - כי זה גדר מלת "לעומת"; רק שאם נאמר כן לא יצדק פעל "יסירנה" שפעל 'הסרה' לא יצדק רק בשני דברים שהם מחוברים זה אחרי זה ומסיר אחד מחברו, לא אם חותך עצם אחד לשנים שעל זה ישמש בלשון 'כריתה' או 'חתיכה' או 'שבירה' וכדומה. ואם יצטרך לכרות עצם השדרה באמצע הפרק, לא יצדק לשון "יסירנה" כי אז צריך לשבור או לחתוך או לכרות העצם עצמו לשנים, ולשון "הסרה" לא יצדק רק בין פרק לפרק שהם שני פרקים מדובקים זה לזה או יתרים וגידם הקושרים ביניהם ומסיר פרק אחד מחברו. וזהו שאמר תלמוד לומר "יסירנה" – נכנס לפנים מן העצה, רוצה לומר עד הפרק שהוא למעלה מן העצה. ובכל זאת יצדק גם מלת "לעומת" כמו שמובא בתוספתא הנ"ל חותך ויורד עד שמגיע לעצה (ר"ל חותך בשר האליה לעומת העצה ממש בכיון, ובזה מקיים "לעומת", ובעת שמגיע לעצם אז) נכנס לפנים מן העצה עד שמגיע לפרק (ובזה מקיים "יסירנה", כי) חותך ונוטל את כולה, ואינו צריך לשבור העצם.