Malbim on Leviticus, Vayikra 179

[הערה: באיזה אופן הוציאו ממלת "אם כשב" פסח שעבר זמנו וכולי ושיהיה זה מוכרח מלשון הכתוב?]
אם כשב: יותר היה נכון שיאמר "ואם מן הצאן כשב הוא מקריב לזבח שלמים"; שלרוב יכלול חלוקה הראשונה בתחלת המאמר כמו שנאמר "אם עולה קרבנו מן הבקר" ולא אמר "אם עולה קרבנו, אם מן הבקר וגומר". אמנם כבר בארנו (בסימן כא) שיש הבדל בין השם שבא במאמר פשוט (שאז בא בדוקא) ובין השם שבא עם מלת "אם" (שלא בא בדוקא, רק לדוגמא), עיי"ש. וגם כבר בארתי (סימן קס) שמלת "אם" המיותר בא לפעמים לרבותא כמו "אם זכר" – כל שהוא זכר. וכן פירשו מה שכתוב "אם כשב", ר"ל כל שהוא כשב, יהיה באיזה אופן שיהיה, ובא לרבות פסח שעבר זמנו (זמן שחיטת הפסח) ושלמים הבאים מחמת פסח [והוא לפרש"י בזבחים (דף ז.) (דף לו.) ובחגיגה (דף יד). אבל בפסחים (דף צו.) פירש "שלמים הבאים מחמת פסח" מותר פסח כגון תמורתו ופסח שכפרו בעליו באחר. ועיין בתוס' זבחים (דף ט.) ד"ה ושלמים, ובפסחים (דף עא.) ד"ה לימד, ובראש השנה (דף ה ד"ה שלמי פסח) שהשיגו על רש"י ופירשו דשלמי פסח הוא מותר הפסח שדינו שיקרב שלמים]. ודינם לתנא קמא דנאכלים ליום ולילה כמו שלמד בספרא צו (צו פרק יב) מן מה שכתוב בתודה "זבח תודת שלמיו", ועיי"ש. ולדעת בן עזאי דינו לענין אכילה כפסח, כי סבירא ליה מצד הסברה שאי אפשר שיצאו לקולא ונשארו לענין אכילה כמו שהיה דינן בהיותם פסח. אבל לענין החומרות שבשלמים כגון סמיכה ונסכים ותנופה (שאין נוהגים בפסח ונוהגים בשלמים) יש להסתפק אם יהיה דינם כ"אביהן", דהיינו כפסח (שבאו מכחו) או כשלמים, אחר שהן עתה שלמים. ומרבה זה ממה שכתוב "אם כשב". ועיקר לימוד הזה מיוסד בטבע הלשון שאם היה איזה הבדל בזה בין שלמים לשלמים (שהיה בנמצא מינים שהם שלמים כמו פסח שעברה זמנו ומותר הפסח שאין דינם כשלמים שנזכרו בפרשה זו) איך אמר "אם כשב קרבנו..ואם עז קרבנו" שמשמע שאין הבדל רק בין הבהמות שמביאין השלמים מהם, לא במיני השלמים עצמם. וכבר דרשו (בזבחים דף ט) "ואם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים" – דבר הבא מן הצאן יהיה שלמים שמותר הפסח קרב שלמים. וקוטב דרוש הזה בארתי (בסימן סג?) ועליו אמר "אם כשב..אם עז" שמשמע אבל במיני השלמים אין שום הבדל. ואם כן מבואר שכל שהוא שלמים טעון סמיכה והוא הדין נסכים ותנופה, אחר שאין מדמים אותו לאביו שאין טעון סמיכה, והוא הדין לענין תנופה ונסכים. וזה שכוונו במה שאמרו וכשהוא אומר "אם כשב" - רצה לומר, ולא הבדיל הבדל אחר במיני השלמים עצמם, רק במיני הבהמות, מוכח שכל מיניו דומים בדיניהם. וליתר חיזוק סמכוהו על מלת "אם" שהוא מלה כוללת – כל שהוא כשב, יהיה באיזה אופן שיהיה, דין כל שלמים שוה.