1
זכר או נקבה: כבר כתבתי (סימן קנט) שלא היה צריך לומר בשלמים שיהיה זכר או נקבה שכל שלא אמר כמו בעולה "זכר תמים" ידעינן שגם נקבה כשרה. ומה שכתוב בשלמי בקר "אם זכר אם נקבה" בא לדרוש, כמו שבארנו שם. ומה שאומר בשלמי צאן "זכר או נקבה" בא ללמד שיהיה זכר או נקבה ודאי, לא טומטום ואנדרוגנוס. וכבר בארתי טעם הדרוש בכל פרטיו למעלה (סימן כב), עיי"ש. ואמר בספרא דיש ללמדה במה מצינו: (א) מעולה, (ב) מחטאת, (ג) ממעשר – שכל אלה פסולים לבא טומטום ואנדרוגנוס. ומשיב, שעל כל אחד יש פרכא. וכמאמר זה נמצא בספרא גבי עולה (ויקרא נדבה פרשה ג מ' ח-יא). ושם איתא גם מה מצינו מבכור. ופה קצר בדבר וסמך על מה שכתב שם. וכבר בארתי מאמר זה למעלה (סימן כב), קחהו משם.