Malbim on Leviticus, Vayikra 160

[הערה: מה חדש ר' יהודה ומה בעי הכא? ומה שכתב בקרבן אהרן שר' יהודה בא לומר כשם שרבינו ולד עם אמו ממלת "אם" כן גם כן ממלת "גם" רבינין דוב עם ארי – אינו מספיק, כי אין דמיון זה לזה כלל]
אם זכר אם נקבה: מלת "אם" הונח בעצם על התנאי או על החלוקה וכדומה, לא במקום מלות "בין...בין". ובכל מקום שבא על כוונה זו יפורש לרבותא – "לבלתי לכת אחר הבחורים אם דל אם עשיר" (רות ?), רוצה לומר כל דל וכל עשיר שיהיה. וכן "אם בהמה אם איש לא יחיה" דרשו כל מין בהמה וכל מין איש ומרבה חיה ואשה כמו שבארנו גדר זה למעלה (סימן כא). וכן פה היה לו לאמר "זכר או נקבה" כמו שכתב בשלמי כבש, ותפס "אם זכר" - רצונו לומר כל זכר, "ואם נקבה" כל נקבה. ומרבה מזכר ולד בעל מום שכבר אמרנו (בסימן הקודם) שמה שכתוב פה "זכר" שמיותר בא מרבה אף הולד ומוסיף במלת "אם" אף ולד בעל מום, ומן "נקבה" מרבה תמורה ומוסיף במלת "אם" אף תמורת בעל מום. (דממה שכתוב "לא ימיר אותו טוב ברע..." לא נדע דכשרים לקרב). [ובאר שזה רק בקדם הקדשן את מומן אבל אם קדם מומן להקדשן לא חל עליהם רק קדושת דמים. ובילקוט לא גרס "ונפדו", וכן הראב"ד מחקו מן הספר.] ור' יהודה לשיטתו דסבירא ליה בתמורה (דף יב.) ולד עושה תמורה וסבירא ליה דמה שכתוב "אם נקבה" בא לרבות אף שהתמורה בא מן הולד שנרמז במלת זכר. ומביא דוגמא לדרשה זו במה שכתוב "גם את הארי וגם הדוב הכה עבדך" שמלת "גם" בא לרבות תמיד, רוצה לומר כי גדר מלת "גם" לתוספות בכל מקום. [וכתב הרד"ק במכלול שמה שכתוב "למה אשכל גם שניכם" – כל אחד לרבות חבירו. וכן "גם בני ישראל" (שמות יב). וכן "גם כעס" (שמאול א א ?), רצונו לומר כעס אחר כעס. וכתב שם שמה שכתוב "גם אתם גם בני ישראל", "גם אנחנו גם אתה" (בראשית מ״ג:ח׳ ?), "גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו" (שם מד ?), "גם רכב גם פרשים" (שם נ ?) – כל אלה לפי שאין דבר מוקדם בענין הכוונה לכן אמר גם עם הקודם, כי יכשר היותו אחרון, לפיכך יאמר "גם" עם כל אחד. וכן "וילכו גם אחיו" לפי שאמר בתחלה "ויצוו אל יוסף" ידמה ששלחו אליו אנשים נכבדים ואחר כך הלכו גם הם. והכל ענין ריבוי, עיי"ש. ועל זה בנו יסודתם שאמרו בכל מקום ש"גמין" רבוין, כמ"ש במקום אחר.] ואמר ר' יהודה שמה שכתוב "גם את הארי" מוכרח שמוסיף על השני שהוא הדוב, ובמה שכתב "גם את הדוב" מוסיף על הראשון שהוא הארי; כי היה ארי עם דוב ודוב עם הארי. וכן מלת "אם" פה שבא לתוספת כאילו יאמר "גם זכר גם נקבה" יכוין גם ולד עם התמורה וגם תמורה עם הולד שהוא ולד תמורה. והנה בתמורת ולד יש רבותא דולד עושה תמורה אבל בולד תמורה אין רבותא מצד עצמו ולכן מוקי להאי ריבוי ד-"אם זכר" לרבות ולד בעל מום. ותמורת בעל מום למד מסברא.