Malbim on Leviticus, Vayikra 159

[הערה: (א) מדוע למד מן "זכר" ולד ומן "נקבה" תמורה ולא בהפך? וממה שאמר בכל אחד הלא דין הוא מבואר שולד נלמד רק מן "זכר" ותמורה רק מן "נקבה". (ב) מה מקשה והלא דין הוא!, והלא אם יכתב "זכר" לבד או "נקבה" לבד נטעה שאין כשר רק זכר או נקבה.]
אם זכר אם נקבה: כבר בארתי (בסימן כב) דכל מקום שאומר שם הסוג כולל זכר ונקבה ואין צריך לבאר שיכול להיות שניהם, דכל שלא אמר כמו בעולה "זכר תמים יקריבנו" ידעינן שבין זכר בין נקבה כשרים. ולמה הוצרך להודיע פה "אם זכר אם נקבה"? ולמדו רבותינו משום דאף שזכר ונקבה כשרים, מכל מקום המורכב משניהם כמו טומטום ואנדרוגנוס – פסולים, כמו שלמד (ויקרא נדבה פרק יח מ"ב). והוה אמינא שהוא הדין בזכר הבא מכח נקבה, וכן נקבה הבאה מכח זכר - פסולים. קמ"ל. והנה זכר הבא מכח נקבה משכחת בולד קדשים שהולד הזכר בא מכח קדושת אמו שהיא נקבה, וזהו שאמר "זכר" – לרבות את הולד. ונקבה הבאה מכח זכר משכחת בתמורה אם המירו נקבה בזכר של קדשים דאתיא מכח קדושת זכר. וזהו שאמר "נקבה" – לרבות תמורה. ורצונו לומר כיון שהוא זכר ודאי או נקבה ודאית, כשרה. [וברייתא זו הובאה בתמורה (דף יז:) ומקשה אימא "זכר" לרבות את התמורה, "נקבה" לרבות את הולד! ומשני, ולד לשון זכר משמע, תמורה לשון נקבה משמע. ונוכל לכוין גם דְבָרַי בכוונתם שמלשון "זכר" משמע שמרבה ולד ומלשון נקבה משמע שמרבה תמורה וכמ"ש, ואגב תפס לסימן ש"ולד" לשון זכר ו"תמורה" לשון נקבה כי דברי חז"ל כפטיש יפוצץ סלע.] ובארו שאי אפשר ללמוד ולד מקל וחומר מתמורה שיש לו קולא (שאינה גידולי הקדש), כי לעומת זה יש לו חומרא (שנוהגת בכל הקדשים), וולד לא משכחת בעולה ואשם בכור ופסח שהם זכרים. וכן אין ללמוד בהפך -תמורה מולד- כי יש לומר בהפך. [ומה שאמר שתמורה נוהגת בכל הקדשים פירושו בקרבנות יחיד, כמ"ש בתמורה (דף יד).] והנה הקושיא שהקשה בשניהם והלא דין הוא! אין פירושו שיכתב "זכר" לבד לרבות ולד, או "נקבה" לבד לרבות תמורה, והשני נלמד מקל וחומר - דזה אינו; דאם יכתב "זכר" לבד נאמר שאין כשר לשלמים רק זכר, וכן אם יכתב "נקבה" לבד. רק הקושיא הוא הלא דין הוא ואם כן מיותר מלת "נקבה" ונדרש ממנה תמורת בעל מום שלמד (במשנה י) מן מלת "אם", ולמה כתב "אם". וכן בקושיא הראשונה "זכר"..והלא דין הוא! רוצה לומר ומיותר מלת "זכר" לולד בעלי מומין ולמה לי רבויא של מלת "אם".