Malbim on Leviticus, Vayikra 156

[הערה: (א) איך מרבה כל הני מ"זבח שלמים" אחר שיש טעם לחלק ביניהם? נימא רק תודה ולא יותר. (ב) למה לי "זבח שלמים"? ירבה כל הני מן "קרבנו" כמו שמרבה עופות ומנחות, דהא אם היו עופות ומנחות בכלל "זבח" היה מרבה כולהו מן "זבח שלמים" לבדו. (ג) אם דריש "זבח שלמים" מה יעשה ביתר מקומות שכתוב "זבח שלמים" בתורה, יותר מארבעים פעמים! ועד פרשה צו כתוב שמונה פעמים "זבח שלמים" - מדוע לא דריש את כולם? (ד) דלמה שאמרו (במשנה ב') שלמים שהכל שלום בהן ואם כן ליכא לרבויי כל הני שהרי אין הבשר והעור לבעלים, אם כן יקשה "זבח" למה לי? ו"קרבנו" למה לי?]
ואם זבח שלמים קרבנו: שם שְלָמִים בא בריבוי תמיד; ומצאנו הנפרד ממנו – "וְשֶׁלֶם מְרִיאֵיכֶם לֹא אַבִּיט" (עמוס ה, כב) בשש נקודות. כמו כן: עֶבֶד מֶלֶך / עבדים מלכים. ודעת ר' יהודה שהוא לשון שלום שמביא שלום לעולם, או מצד שהכל שלום בהם. וכן כתב הרד"ק במכלול וכן דעת בעל הפרחון. ור' שמעון סובר כדעת הרמב"ן שהוא מן שָלֵם - והדקדוק מכריע כדבריו. כי לדעת ר' יהודה ראוי שיאמר שְלומים כמו מן גָדול רָחוק קָרוב / גְדולים רְחוקים קְרובים. וכן נמצא "וְלִשְׁלוֹמִים לְמוֹקֵשׁ" (תהלים סט, כג). אבל משקל שָלֵם, הגם שנמצא הרבוי ממנו שְלֵמִים, וכן דין משקל פָעֵל כמו שָכֵן זָקֵן / שְכֵנים זְקֵנים, ימצא ממקשל זה שישתנה בסמיכות למשקל אחר כמו כָתֵף יָרֵך גָדֵר שבסמיכות יאמר "כֶתֶף הבית" "יֶרֶך המזבח" "גֶדֶר אבניו". ולפי זה אחר ש"שלם מריאיכם" היא סמוך ובא בששש נקודות יצויר שיהיו הרבים ממנו דומה כמשקל הסמיכות ויאמר "שְלָמים". והנה בכמה מקומות קראם "שלמים" סתם ולמה קראם פה בשם "זבח שלמים"? ובזבחים (דף ד) מנא לן דבעינן זביחה לשמה? דכתיב "ואם זבח שלמים" – שתהיה זביחה לשם שלמים. ודלמא היינו שמייהו? מדכתיב "המקריב את דם השלמים..הזורק את דם השלמים" ולא כתיב "זבח" והכא כתיב "זבח" שמע מינה דבעינן זביחה לשמה. וכפי המבואר מן הספרא למד זה ממה שכתוב (ויקרא ג, ו) "ואם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים" (כי בעלי הש"ס לא חשו לדקדק איזה פסוק ותפסו הפסוק הראשון תמיד כמו שבארתי במקום אחר). הנה זה יסוד בלשון – אם נלוה שם הסוג אל שם האישי בא להורות שדבר זה נוהג גם ביתר הסוג (כמ"ש באילת השחר (כלל צה, כלל צו)) ודרשו שבא להורות שגם זבח אחר הדומה לשלמים, מביא שלום בעולם לר' יהודה או אינו מביאו אלא כשהוא שלם לר' שמעון. [ומה שכתב "דבר אחר: שהכל שלום בהן..." הוא ליישב מה שקשה שאם כן למה נקראו אלה בשם שלמים ביחוד אחר שכל קרבן מביא שלום ויצדק עליו שם זה. ומשיב דשם האישי "שלמים" הוא מפני הכוונה השניה הרצופה בשם זה שהכל שלום בהן שזה מיוחד בשלמים לבדם. ועיין בתשב"ץ ח"א סימן צא)]. והנה בסדר ויקרא נמצא "זבח שלמים" שמונה פעמים. על ד' יש דרוש והם: "ואם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים" (ויקרא ג, ו) - דבעי זביחה לשם שלמים כנ"ל. "והקריב מזבח השלמים.." (ויקרא ג, ג) דגבי שלמי בקר. ועוד בשלמי כבש (ויקרא ג, ט) יש בו דרוש (כמו שיתבאר בסימן קסה) ועוד אומר בחטאת כהן משיח "כאשר יורם משור זבח השלמים" (ויקרא ד, י) ודריש שם בספרא ללמד דמביא שלום לעולם (דיש לומר רק חטאת יחיד, לא כהן משיח כמו שיתבאר שם). ונשארו עוד ארבעה שאין בם דרוש והם: (א) פה "ואם זבח שלמים קרבנו" (ויקרא ג, א). (ב) בחטאת נשיא "כחלב זבח השלמים" (ויקרא ד, כו). (ג) בחטאת שעירה "כאשר הוסר חלב מעל זבח השלמים" (ויקרא ד, לא). (ד) בחטאת כשבה "כאשר יוסר..מעל זבח השלמים" (ויקרא ד, לה). ומרבה (א) תודה, (ב) עולה, (ג) בכור ומעשר ופסח, (ד) חטאת ואשם. וכבר בארתי (למעלה סימן סא) שכפי חוקי הלשון צריך לומר "ואם זבח שלמים מקריב", בפעל. וכל מקום שבא שם "קרבנו" תחת הפעל יש בו דרוש, עיי"ש. ובא לרבות עופות ומנחות ויין ולבונה ועצים (שהגם שאינם קרוים "זבח" כמו שמבואר בספרא (צו פרק יג מ"ד)), אחר שקרוים בשם "קרבן", הם מביאים שלום לעולם לר' יהודה או שאינם מביאם אונן לר' שמעון. ועיין בזבחים (דף צט.) שם הובאו דברי ר' שמעון, עיי"ש. ועל המקומות שנכתבו "זבח שלמים" מן פרשה צו ואילך תמצא הדרוש בכל מקום במקומו. ומה שכתב פסח פירשו בגמרא זבחים (דף ק) לתירוץ אביי (דהכי קיימא לן כמו שהביא הרמב"ם (פ"ו מהל' קרבן פסח ה"ט)) דהיינו במת לו מת קודם חצות, ודלא כקרבן אהרן.