[הערה: איך הוכיח ממה שכתוב "בכוריך" בכורי כל יחיד שאינה באה אלא משל ציבור? נהפוך הוא. והראב"ד הגיה באמת יכול בכורי כל יחיד ויחיד? ת"ל ראשית קצירכם". ואנחנו רוצים לישב הגירסה הכתובה בספרים. ודברי ר' שמעון תמוהים ומופלאים כמו שיראה המעיין]
תקריב את מנחת בכוריך: כבר הזכרנו (בסימן קמח) שאבן עזרא מבאר פרשה זו בקרבן יחיד; שיכול יחיד להתנדב מנחת עומר על בכורי שדהו. ומלבד ששגה בזה בדקדוק הלשון שאם כן היה לו לומר "ואם מנחת בכורים תקריב" (כמו שבארנו שם באורך) הנה דעת חז"ל מוסדים במקומם, שאם ביחיד מדבר מדוע לא בארה תורה הלכות עומר של ציבור המוזכר בפר' אמור מה יעשה בו? אם יקריבהו קלוי גרש כרמל, אם ירימו ממנו הקומץ והלבונה וכדומה. ועוד, שאם כן מדוע העתיק פרשה זאת ממקומה? שהלא אחר מנחת מרחשת היה לו לומר "ואם מנחת בכורים תקריב..." ואחר כך יאמר "והבאת את המנחה..והרים.." שזה כולל כל המנחות; וכבר הערו בזה המפרשים. ועל כן בזה לא הסתפקו חז"ל; שפרשה זאת מדברת בקרבן צבור. אבל יש בזה ספק אחר: כי יש לפרש אף על פי שעיקר הפרשה מדברת במנחת עומר של ציבור, יש לומר שגם יחיד יוכל להתנדב כזאת על בכורי שדהו, ושלכך סמך הלכותיה אל ה' מיני מנחות של יחיד. והשיב ר' עקיבא ממה שכתוב מלת "בכוריך" שהוא מיותר, שהגם שמוכרח להחזיר שם הפעול מטעם הדרוש שנתבאר בסימן הקודם, בכל זאת היה לו לומר "תקריב את מנחתיך", שכן בכ"מ שחזר שֵם הקרבן לא חזר רק שם הסוג, לא שם האיש. כמו שכתוב "ואם מן העוף קרבנו והקריב מן התורים את קרבנו", "ונפש כי תקריב קרבן מנחה סולת יהיה קרבנו..." – ולא אמר "את קרבן עולתו" "סולת יהיה קרבן מנחתו" (כמ"ש באילת השחר כלל קמח). ולמה אמר פה "מנחת בכוריך"? ולמד ר' עקיבא שזה בא ללמד שאינו נוהג בשל יחיד. כי מה שנקראת בשם "מנחת בכורים" יש לפרש מפני שהוא ראשית הקציר המתבכר ראשונה, ויש לפרש מפני שהוא ראשונה לכל המנחות כמו ששתי הלחם נקראת "בכורים" מטעם זה שאף שאינם ראשית הקציר (כנ"ל סימן קלז). אמנם אם יהיה טעם שם "בכורים" מפני הביכור הראשון, לא יצדק על מנחת הציבור "מנחת בכוריך" בנוכח, כי לשון יחיד הנאמר על כלל העם הוא מפני שהדבר כולל כל כללות העם. וזהו שאמר "בכוריך" – בכורי כל יחיד ויחיד, רוצה לומר שאחר שאמר על הכלל "בכוריך" בהכרח כולל כולם, וזה אי אפשר שהעומר יהיה בכורי כל העם כי אין התבואה מתבכרת בזמן אחד לכולם. ואם כן אי אפשר לפרשו על הכלל שם "בכוריך" בנוכח רק מצד שהוא מנחה ראשונה לכל המנחות שבזה הוא "מנחת בכורים" לכלל הכנסיה, בכורה לכל מנחותיהם. ואחר שנקראת מצד זה "מנחת בכורים" אי אפשר שיביאנה היחיד שאז לא נקראת "מנחת בכורים" שכבר קדמו על המזבח מנחת העומר של ציבור ומנחות העומר שהביאו יחידים קודם לו. וזהו שאמר מלמד שאינה באה אלא משל צבור. ואם כן לר' עקיבא חזרה התורה שֵם "בכוריך" ללמד שהוא מובאת רק מצד שהוא בכורה למנחות ולא יצויר זה ביחיד.
ור' שמעון למד זה בדרך אחר שנאמר בשתי הלחם "בכורים לה' " ושם פירושו בכורים למנחות, כי שתי הלחם לא היה ראשית הקציר ולא נקראו "בכורים" רק מצד שהיה המנחה הראשונה (כנ"ל סימן קלז). והוא הדין שמה שכתוב פה "בכורים" פירושו שהוא בכורים למנחות וממילא אי אפשר שיביאה היחיד שאז אינם "בכורים" כמו שבארנו לשיטת ר' עקיבא. ומפני שעל זה יש להשיב עדיין (כי גזירה שוה לא היה מקובלת אצלו דהא ר' עקיבא לא למדה) שהא כדאיתא והא כדאיתא (שבכורים דשתי הלחם היינו בכורים למנחות ולא משכחת להו ביחיד, ובכורים של עומר פירושו בכורי קציר ויוכל גם היחיד להביאה. וזהו שאמר "אם תאמר זו משל יחיד", פירוש: אף משל יחיד והלן משל ציבור). על זה השיב "אם זו בכורים לה' אין הלן ראשית קציר ואם הלן ראשית קציר אין זו בכורים". פירושו, שאם תאמר שמה שנקרא העומר "בכורים" הוא מפני שהוא ראשית קציר ולכך כל יחיד יוכל להביאו מראשית קצירו, אם כן אין שתי הלחם בכורים. כי שתי הלחם נקראו "בכורים" רק מצד שהם בכורי מנחות שלא קרב שום מנחה של יחיד מן החדש קודם להם, והרי קרבו מנחת עומר של יחידים. ואם כן, אם זו בכורים לשם, ר"ל אם שתי הלחם בכורים מבואר שאסור להקריב מנחת יחיד קודם להן; אם כן אין הלן ראשית קציר, פירוש – אין מנחת העומר נקראת "בכורים" מפני שהוא ראשית קציר (עד שיביאם גם היחיד), רק מצד שהוא בכור למנחות ואין היחיד מביא אותה. וברייתא זו שנויה גם בפ' אמור (אמור פרק יג מ"ג) ותפס לשון "הלן..זו" כפי הנשנה שם ששם עיקר מקומו, והבן.