אביב קלוי באש גרש: ידוע שלפעמים יקדים המתואר אל התואר ולפעמים יקדים התואר אל המתואר כמו "שני תולעת" - "תולעת שני", "עמים רבים" - "רבים עמים"; וכן "שופר תרועה", "בכורו שורו", "אחד קדוש", "אחד נפש", "משנה כסף". ולפי זה כשבאו שני שמות ותואר ביניהם לא נוכל להכריע אם התואר שייך אל השם הראשון או אל השני כמו פה שיש לפרש אביב קלוי ויש לפרש גם כן קלוי גרש (שיקלנו אחר שטחנם ונעשו גריסין). וזהו שאמר בספרא (הובא במנחות דף סז) הדבר שקול, אפשר יקלנו גרש. אמנם זה כלל בלשון שצריך שיסמך התואר אל המתואר והמלות שבאו לבאר את התואר יבואו לבסוף תמיד כמו "גדול האיש מאד". וכן יצדק לאמר "רבים עמים מאד" ולא "רבים מאד עמים". ועיין עוד מזה לקמן צו (סימן קה). ולפי זה כשאומר "קלוי באש" אי אפשר לפרש שהוא תואר אל "גרש" שאם כן היה לו לומר "גרש קלוי באש" בסדרו. ומבואר שהוא תואר אל "אביב". וזהו שאמר תלמוד לומר "באש" הפסיק הענין, והוא שיקלה את האביב ואחר כך טוחנין אותו בריחיים של גרוסות (כי "גרס" טחון ושבור כמו "גרסה נפשי לתאבה") להוציא ממנו הסולת כמו ששנינו במנחות שם.