Malbim on Leviticus, Vayikra 142

[הערה: למה בכאן מרבה הכבש ממה שכתוב "אל המזבח" ובכל מקום אמר שאין הכבש בכלל מזבח? ומה שכתב הקרבן אהרן שדרש וי"ו של "ואל" אין טעם לו]
ואל המזבח לא יעלו לריח נחוח: הנה בדרך ההרחבה גם הכבש בכלל "מזבח". דעל מה שאמר בזבחים (דף כו.) נתנה על גבי הכבש פסול אמר שמואל דבעלים נתכפרו דכתיב "ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר" – כיון שהגיע דם למזבח נתכפרו בעלים. [והגם שהתוספות (שם ד"ה אמר ומנחות דף נז: ד"ה אין) צדדו ששמואל לא קאי על נתנם על גבי הכבש הנה הרמב"ם (פ"ב מהל' פסולי המוקדשין ה"י) לא סבירא ליה כן.] אמנם בדרך הדיוק כשידבר על מקום פרטי מן המזבח - אין הכבש בכלל, כמו כשאומר "על קיר המזבח" דריש בספרא (למעלה (ויקרא נדבה פרשה ז מ"ז) ובמכלתא דחובה (ויקרא חובה פרק יח מ"ש) ובזבחים (דף סד ודף סה)) ולא על קיר הכבש – כי כשציין "קיר המזבח" מדבר בחלקיו, ואין הכבש בכלל; מה שאין כן במה שכתוב "על המזבח" שכיון על כללות המזבח, כי הדם יהיה לפעמים למעלה כמו בחטאת ולפעמים למטה כמו בעולה ואשם ושלמים, ואם כן מדבר מכולו ואז גם הכבש בכלל. אולם פה הכריחו שכיון גם על הכבש ממה שכתוב "אל המזבח" תחת שהיה לו לומר "על המזבח" כמו שכתוב בכ"מ "והקטירם על מזבח העולה" "והקטיר עליה חלבי השלמים". לא כן מלת "אל" מורה הגבול שאליו עולים אל המזבח כמו שאמר בהגשה "והגישה אל המזבח" שהוא אל הקרן למטה. וכן במה שכתוב בפר' אמור אצל בעלי מומים "ואל המזבח לא יגש" סבירא ליה להרמב"ם במנין המצות (לאוין סח) ובחיבורו (פ"ו מהל' ביאת המקדש ה"א) שאם נכנס מן המזבח ולפנים אף על פי שלא עבד – לוקה. וכן במה שכתוב בפר' קרח "ואל המזבח לא יקרבו" הוא לדעת הרמב"ם אפילו בלא עבודה (עיין בדבריו (פ"א מהל' ביאת המקדש ה"טו) ובמשנה למלך שם פרק ט הלכה טו). וכן משמע ממה שכתוב בספרא (למעלה (ויקרא נדבה פרק ה מ"ח) וביומא דף כד ודף מה) לגבי הצתת אליתא, ושם ((ויקרא נדבה פרשה ז מ"ג) ובזבחים (דף סה)) לגבי מליקה, ובמנחות (דף כ) גבי מליחה וכי עלתה על דעתך שהזר קרב לגבי המזבח [ויש לנו דברים עם הרמב"ן החולק על הרמב"ם בזה. אין כאן מקומו]. וכל זה ממלת "אל" שמורה הקריבה אליו אף שאינו על גביו עובד עבודה. ושפיר הוכיח הספרא ממה שכתוב "ואל המזבח לא יעלו" שאף הכבש אסור. וכן הוכיח בספרא (צו פרק א מי"א) שמה שכתוב "כל הנוגע במזבח יקדש" אף הנוגע בכבש , דהא אמר פה "אל המזבח לא יעלו", הרי שמקטירם על הכבש. (וגירסת הגמ' בזבחים דף פו תלמוד לומר "את המזבח" משובשת כמש"ש במקומו ובירושלמי פרק ז דשבת הלכה ב כגירסת הספרא). ומבואר שדבר בדרך ההרחבה וכולל אף הכבש, ובזה מסולקים כל קושיות התוספות במנחות ((דף נז:) ד"ה אין לי). ומה שאמר "יכול לעבודה ושלא לעבודה" מובא בזבחים (דף עז) ובכמה מקומות בש"ס. ודייק ממה שכתוב "לא יעלו לריח ניחח" – אבל יכול להעלותם לשם עצים.