Malbim on Leviticus, Vayikra 138

[הערה: איך דרש זה ממלת "תקריבו", והלא דריש כבר מלת זאת בסימן קכה. ומה שכתב הקרבן אהרן מדלא כתב "תקריבום" אינו צודק דהא אמר "תקריבו אותם" ומלת "אותם" דרש אחר כך, ואי אפשר לומר "תקריבום אותם".]
קרבן ראשית תקריבו: יסוד מוסד ששני מאמרים הבאים זה אחרי זה שהאחד אזהרה והאחד ציווי הסותר אל האזהרה – אז הציווי הזאת אינה מצוה רק רשות כמו "שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל...ובשנה החמישית תאכלו את פריו" – פעל "תאכלו" אינו ציווי רק רשות שמותר לאכול. "לא תאכלו כל נבלה..לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה" – פעל "ואכלה" הוא רשות שמותר לאכול. "לא יגוש את רעהו..את הנכרי תגוש" (דברים ט״ו:ג׳), "לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל מצות" (שם טז) – רשות. [אם לא במקום שנכפל הפעל שלא לצורך והוא אם המשפט השני מצוין במלת "כי אם" כמו שבארתי זה בפר' אמור (סימן ח וסימן כו). ועיין באילת השחר (פרק כו)]. והנה גם פה מאמר "קרבן ראשית תקריבו" הוא ההיפוך של האזהרה "לא תקטירו ממנו אשה" הקודם לו, או ההיפוך של האזהרה "ואל המזבח לא יעלו" שאחריו; ואם כן אינו מדבר בחיוב, רק ברשות, שרוצה לומר שקרבן ראשית תוכלו להקריב מן השאור והדבש. ולפי זה אין להוכיח מכתוב זה ציווי פרטית שיקריב רק קרבן ראשית - רוצה לומר שלא יוקדם דבר אחר קודם לקרבן זה, כי אין בכתוב זה ציווי כלל, רק שלילת האזהרה הקודמת. והבחינה על זה הוא מסידור המלות. שאם היה כוונתו על ציווי בפני עצמו היה לו לאמר "והקרבתם קרבן ראשית לשם" ואז היה מאמר בפני עצמו, בלתי נתלה במאמר הקודם. כי מבואר לחוקרי הלשון שהמשפט הנאמר רק בדרך הפוך וסתירה של משפט שלפניו אז אם יסוד הסתירה (של החיוב והשלילה) הוא בין השמות – יקדים את השם אל הפעל כי השם עיקר במאמר, כמו "לנכרי תשיך ולאחיך לא תשיך" "וימת כל מקנה מצרים וממקנה בני ישראל לא מת אחד" "ועלית אתה ואהרן עמך והכהנים והעם אל יהרסו לעלות" וכדומה. וכמו שהבאנו באילת השחר (פרק יב). וכן ממה שהקדים פה את השם אל הפעל "קרבן ראשית תקריבו" מבואר שלא בא בדרך ציווי בפני עצמו רק בדרך סתירה ושלילה של המשפט הקודם ורצונו לומר קרבן ראשית תוכלו להקריב. וזהו שכתב בספרא יכול אם קדמו דבר אחר לא יקרבו? תלמוד לומר "תקריבו" – רוצה לומר ולא אמר "והקרבתם קרבן ראשית".