Malbim on Leviticus, Vayikra 13

[הערה: מה שורש דבר נמצא לדרוש הזה?]
יקריב..קרבן: מבואר אצלנו כי בכל מקום שבא שם הפעל מוסף אל הפעל בא לדרוש. ובארנו דרכי חז"ל בתורה אור. ואחד מנתיבותיהם כי השם מורה שהדבר כבר ישנו במציאות ולכן בשם יקרא. וזה הפך הפעל, שהדבר מתנענע לצאת אל המציאות ולהתפעל. ועל כן מורה שדבר קדם לו, מציאות קודם הפעולה, שכבר הוא "קרבן" לפני ההקרבה. וזהו שפירשו שיקדים הקדשו להקרבתו. ומה שאמרו בנדרים (דף ט) שהלל היה מביא כבשתו כשהוא חולין לעזרה ומקדישה, פירש הר"ן שם שהיה מקדישה בפתח העזרה ^[א]כתב הראב"ע (פרשה שמות) וז"ל דע כי כל הפעלים עוברים או עתידים שם הפעל בכחם, פי' שם נגזר מן הפעל שהוא חסר הוא נשמע מכח הפעלים. כמו והנה ברכת ברך, וברך ולא אשיבנה. והטעם, וברך ברכה, וככה וברוב יועצים תקום, והשלם תקום עצה. וכ"כ הרד"ק במכלול (ד"פ דף מ"ד) וז"ל ואחר אשר נגזר הפעל מן השם כשיאמר הפעולה א"צ להזכיר השם, כי בפעולה הוא השם, כמו שתאמר שמר, אמר, אצ"ל השמירה והמאמר, אלא שלפעמים בא כן והוא תוספת באור, או בא כן לחזק הפעולה, כמו קצף ה' על אבותיכם קצף, ר"ל קצף גדול. וכן טבוח טבח. ומעלה מעל. יצנפך צנפה בצוע בצע. מהמטר עליו מטר. בוגדי בגד. עשקו עשק. גזלו גזל. שערו שער. יבושו בושת. ויצום דוד צום, ומשול משל. מזריע זרע. והדומים להם. עכ"ד: אבל חז"ל על דרכיהם נגה אור ולא נמשש כעור באפלה. ויש בזה גדרים מיוחדים מיוסדים על יסודי המליצה:
דרך א: הנה יש הבדל בין השם ובין הפעל. כי הפעל מורה שהפועל עוסק להוציא הדבר אל המציאות. והשם מורה שהדבר כבר נמצא במציאות ונקרא בשם. ולפ"ז בעת הפעולה א"א שיקרא בשם. וכשימצא השם עם הפעולה מורה שכבר היה לו מציאות קודם הפעולה. כמ"ש בברכות (דף י"ח) יומת המת. חי הוא, אלא המת מעיקרא. ובירושלמי (פרק היה קורא) כי לא אחפץ במות המת וכי המת מת, אלא אלו הרשעים שקרוים מתים, כי בעת פעולת המיתה לא יצדק לקראו כבר בשם מת. ובשבת (דף ל"ב) כי יפול הנופל ראוי זה ליפול מששת ימי בראשית שהרי עדיין לא נפל וקראו נופל. ומהר"ש ארקוואלטי בספר ערוגת הבושם (פרק כ"ד) כתב. ופעמים ינתן שם ותואר מה לנושא ע"ש סופו. עפ"י שני עדים יומת המת. ובגדי ערומים תפשיט. ותקח הבצק ותלש. קחי ריחים וטחני קמח. אבל חז"ל תפסו את הפשט בכ"מ, כמבואר אצלינו שיסודי הדרוש נשענים על פשטות הפשט. ואמר במד' איכה (פ' ממרום שלח אש) קחי ריחים וטחני קמח הא כל עמא טחנין חטין וא"א וטחני קמח וכו', אלא קמחא טחינא טחנית קרתא יקידתא אוקידתא וכו', והובא בסנהדרין דף צ"ו ובברכות (דף נ"ה) אר"י אין הקב"ה נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה שנא' יהב חכמתא לחכימין, וכן במד' קהלת (פ' כל הנחלים) לא הוה צריך קרא למימר אלא יהב חכמתא ללא חכימין וכו', וע"ז נבנה גם הדרוש בספרא פה, אחר שאמר יקריב קרבן מורה שכבר הוא קרבן ר"ל הקדש קודם הקרבתו. ובחולין (דף צ"א) וטבוח טבח פרע להם בית השחיטה. פירשו טבוח שנית ופרע את הטבח ר"ל בית השחיטה הטבוח. ובנדרים (דף י"ג) כי ידור נדר עד שידור בדבר הנדור. ושם (דף ג') נזיר להזיר שהנזירות חל על נזירות. ושם (דף ל"ט) אם בריאה יברא ה' אם בריאה מוטב ואם לאו יברא ה'. ובספרא אמור (פ"ד מ"ד) ויבמות (דף כ"ף) ושמרו את משמרתי עשו משמרת למשמרתי. וישב ממנו שבי (במדבר כ"ף) פרש"י עפ"י המד' אינה אלא שפחה אחת, ר"ל ששבו מה שהיה שבי כבר. ובב"ר (פ' ס"ב) ולבני הפלגשים נתן אברהם מתנות שם טומאה מסר להם. ר"ל נתן דבר שעומד לתתו ושלא לעכבה אצלו. ושם (פס"ו) ויזד יעקב נזיד תבשיל של עדשים לנחם אבל. ר"ל העומד לנזיד ומיוחד לכך. כל אלה הדרשות מיוסדות על כלל הזה, שהשם מורה על דבר העומד במציאות טרם העשות הפעל לא על הדבר המתהוה בעת עסק הפעולה שזה עומד בין המציאות וההעדר ושמו פלאי עדיין עד גמר הפעולה:
דרך ב: לפעמים יפרשו שבא השם להגביל את הפעל ולתת בו גבול וגדר, וזה בכמה אופנים:
(א) לפעמים בא להגביל כמות הפעל, וזה בפעלים הבלתי מוגבלים בכמות ויצויר יעשו פעם אחר פעם, ובא השם לבאר שיעשו רק פעם אחד. כמ"ש בספרא (צו פרק ט"ז מ"ב) להניף תנופה, אחת ולא שתים. כי פעל הניף אינו גודר כמה פעמים יניף, והשם היחיד גודר שיהיה רק תנופה אחת. וכן אמרו בספרא (אמור פ"א מ"א) ובמכות (ד כ) לא יקרחו קרחה לחייב על כל קרחה וקרחה, ובספרא (שם) לא ישרטו שרטת לחייב ע"כ שריטה ושריטה.
(ב) ולפעמים בא השם להגביל איכות הפעל, שלפעמים מושג הפעל רחב וכולל יותר מן השם, כמ"ש בספרא (אמור פרשה יו"ד משנה ד') וקצרתם את קצירה ולא הקטניות ולא השחת. שפעל קוצר כולל כל שעושה בו פעולת הקצירה אבל בשם קציר לא נקראת רק התבואה לבד. ובגמ' (סוטה כ"ג ב"ק לח: הוריות יוד) אר"י אין הקב"ה מקפח שכר בריה וכו' דאלו בכירה וכו' אמר הקב"ה אל תתגר בם מלחמה מלחמה הוא דלא הא אנגריא עביד בהו. צעירה וכו' אמר אל תתגר בם כלל אפי' אנגריא לא, ובביצה (דף י"ט) וחגותם אותו חג לה' ממעט לב"ש עולת ראי', שפעל וחגותם כולל, ושם חג פורט רק החגיגה:
דרך ג: ובמקום שהשם והפעל שוים בגדרם פי' תמיד שהשם בא להוסיף ולרבות איזה דבר, כמ"ש בספרא (בהר פ"ג מ"א) וכי תמכרו א"ל אלא קרקעות מנין לרבות כל דבר ת"ל ממכר, ושם (ויקרא דבורא דחובה פרשה י"א משנה ה' ו' ז') כי תמעול מעל ריבה, ושם (פכ"ב משנה ט') תשלומי כפל וכ' מנין ת"ל ומעלה מעל ריבה. ובספרי זוטא הובא בילקוט נשא ומעלה מעל דגזל הגר לרבות הנשבע בשם לשקר והמקלל. ובנדרים (דף ג). נזיר להזיר לעשות כנויי נזירות כנזירות וידות נזירות כנזירות, וכן לקמן סי' כף, ובכ"מ: וכ"ש במקום שבא איזה גדר בהשם שאז מדרך הלשון שיבא השם עם הפעל לבארו, וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים. וירח את ריח בגדיו. ויחרד יצחק חרדה גדולה. ויצעק צעקה גדולה. ואראה את המראה הגדול הזה. וכדומה. ואמרו חז"ל (ספרי פ' תצא ובב"מ דף קט"ו) כי תשיא א"ל אלא מלוה מנין לרבות שכר שכיר והקפת חנות, ת"ל משאת מאומה. וכן כשבא השם בכינוי כמ"ש ביומא (דף פ"א) א"ל (שמוסיפים מחול אל הקדש) אלא יוהכ"פ שבתות ויו"ט מנין, ת"ל תשבתו שבתכם הא למדת כ"מ שנאמר שבת מוסיפים מחול על הקדש. ואמר בספרי (תבא ס' ש"ב) א"ל אלא מעשר עני שבו דבר הכתוב שאר מעשרות מנין ת"ל את כל מעשר תבואתך ריבה. ולפעמים קבלו בו איזה היקש, כמ"ש (בספרי תצא ס' רס"ד ור"ה דף ה') כי תדור נדר נדבה מנין נאמר כאן נדר ונאמר להלן נדר וכו'. ובספרא פ' ערכין (פרשה ג' משנה ג') עיי"ש: ולפעמים ידרשו בו דרושים אגדיים, וישטחו להם שטוח מענין שחיטה (יומא דף ע"ה). וידר יעקב נדר לאמר, לאמר לדורות שיהיו נודרים בעת צרה. (ב"ר פ' ע'), פי' לאמר נדר, לאמר שינדרו, (ועיין באילת השחר ס' ל"ו ל"ז ציינתי דרושי הספרא בזה) ושמת לבך בכללים שבארתי בענין קדימת המקור אל הפעל, שהגם שהוא דרך הלשון בכ"ז דרשוהו כפי משמעותו, וזה תלוי בפלוגתא אי דברה תורה כלשון בני אדם כמ"ש שם בפרטות וכן כאן. כמ"ש בנדרים (דף ג') מ"ש גבי נזירות דכתיב נזיר להזיר גבי נדרים נמי הא כתיב לנדור נדר אי כתב נדר לנדור כמו דכתיב נזיר להזיר כדקאמרת. השתא דכתיב לנדור נדר ד"ת כלשון ב"א. הניחא למ"ד ד"ת כלשון ב"א אלא למ"ד לא ד"ת כלשון ב"א וכו' דריש לה לעשות ידות נדרים כנדרים. ונזיר להזיר דרש שהנזירות חל על נזירות::