[הערה: איך מוכיח מנחת העומר מן "והבאת" ומנחת סוטה מן "והקריבה"? וכי גזירה שוה הוא להקיש המלות? (ב) הלא בסוטה מבואר הגשה בגופא כמ"ש "והקריב אותה אל המזבח"?]
והבאת את המנחה והקריבה אל הכהן: מה שכתוב "והבאת..והקריבה אל הכהן" מיותר לגמרי, ואין ראוי שימצא שפת יתר ואורך לשון בדברי אלקים חיים בפרט בדברי ההלכות שכל המלות ספורות ומנויות. והיה ראוי לאמר "והגיש הכהן את המנחה אשר יעשה מאלה לה' אל המזבח". ואמר ר' שמעון שמה שאומר "והבאת" בא לרבות מנחת עומר שנאמר בו 'הבאה', ומה שכתב "והקריבה" בא לרבות מנחת סוטה שנאמר בו 'הקרבה', כן פירשו המפרשים. ולפי זה יהיו דרשות אלה אסמכתות חלושות מאד ולא יעלו כפי הדרך אשר יסדנו שדברי רבותינו מוכרחים תמיד בפשט הכתוב וביסודי הלשון. בפרט הלא במנחת סוטה מבואר שצריכה הגשה כמו שכתוב "והניף את המנחה לפני ה' והקריב אותה אל המזבח", ובספרי נשא (פסקא יז) "והקריב אותה לפני השם" – למד על מנחת סוטה שטעונה תנופה והגשה; ולמה יעזבו כתוב מפורש וישענו על משענת קנה רצוץ? ולדעתי נראה כי אשר שכתוב "והבאת את המנחה אשר יעשה מאלה" שבאר תנאי שרק המנחה הנעשית מאלה - רוצה לומר מהמינין שנזכרו פה, רק היא טעונה הגשה, מבואר שרק מנחה הבאה מן הסולת טעונה הגשה, לא מנחה הבאה מן השעורים שאינה מאלה המינים שחשב פה, וכמו שיבואר זה בסימן שאחרי זה. ואם כן מנחת העומר ומנחת סוטה ששניהם באים מן השעורים ראוי שלא יטענו הגשה. ואף שבמנחת סוטה מפורש בה הגשה, הנה יהיה שני כתובים המכחישים זה את זה דהא פה התנה שרק המנחה אשר יעשה מאלה, רוצה לומר מסולת, יגיש; לא מנחה של שעורים. לכן באר הכתוב עצמו שהתנאי שהתנה שיעשה מאלה ולא מן השעורים אינו מוסב על מנחת העומר ומנחת סוטה, שלכן אמר "והבאת" שהוא כינוי היחיד, רק בהבאה שאתה לבדך מביא יש תנאי שיעשה מאלה, לא בהבאה אחרת שהרבים מביאים כמו שכתוב "והבאתם את עומר". וכן אמר "והקריבה" שהוי כינוי ליחיד נסתר – רק במנחה שיוכל הזכר להקריבה, לא במנחת סוטה שרק האשה מקרבת אותה אל הכהן כמ"ש "ולקח הכהן מיד האשה" (ודריש בספרי ולא מיד שלוחה); שבאלה לא הטיל תנאי זה, ואף שהם מן השעורים – יש בהם הגשה כמו שמפורש הגשה בסוטה שנאמר "והקריב אותה אל המזבח", והוא הדין במנחת העומר. וכבר מצאנו דרושים כאלה רבים שבא להטיל תנאי בתנאי הנמצא במאמר והוא מיוסד בלשון ובדרכיו. ור' יהודה סבירא ליה שמה שכתוב "והבאת" רצונו לומר אם אתה תביא, לא אם תביא האשה כמו בסוטה שנאמר "והביא את קרבנה עליה" שמביא בשבילה לא בשביל עצמו, שבזה לא הוטל התנאי של "אשר יעשה מאלה". כי דעת ר' יהודה שמן הכתוב אי אפשר לרבות הגשה כי הגם שבאר שתנאי הניתן פה לא ניתן רק במנחת יחיד ובמנחה המיוחדת להאיש, לא להאשה לבדה – בכל זאת אין מבואר ההפך שיטענו מנחות העומר וסוטה הגשה; שהגם שאי אפשר למעטם, אי אפשר לרבותם על ידי שגלה שהתנאי מאלה לא הוטל רק ביחיד ובאיש. רק בסוטה מבואר בכתוב בפר' נשא שטעונה הגשה ובאר פה שאין הכתובים מכחישים זה את זה כי פה לא מדבר רק אם "והבאת" – אתה האיש – לא אם האשה מביאה. ומנחת העומר סבירא ליה לר' יהודה שלמדין מדין קל וחומר כמו שיתבאר אחר שמה שכתב פה "אשר יעשה מאלה" ולא מן השעורין לא נאמר במנחה של רבים (שהכתוב דבר בלשון יחיד). ומ"ש "והקריבה" צ"ל לר' יהודה לדרוש שיתבאר (בסימן קלא). (ובאר בספרא (פרק יג) שאי אפשר ללמוד מנחת סוטה מן הדין, שאם ילמד מקל וחומר ממנחת חוטא (שאינו צריך תנופה וצריכה הגשה) נשיב דשאני מנחת סוטה שבא מן השעורים, ולא נוכל לעשות "יוכיח" ממנחת העומר דשאני מנחת העומר שצריך שמן ולבונה. ולא נוכל ללמד במה הצד משניהם ששניהם צריכות סולת ומנחת סוטה קמח. ולכן צריך קרא. ובמנחות (דף ס:) דר' יהודה סבירא ליה דמנחת עומר לא צריך קרא דאתיא בקל וחומר ממנחת חוטא. ואם תשיב דמנחת חוטא שאני דבאה מן החטין, נאמר מנחת סוטה יוכיח. ואם תאמר שאני מנחת סוטה דמזכרת עון, נלמד במה הצד משניהם. ור' שמעון דחה זה דמה להצד השוה שבהן שהם מצוין. ור' יהודה סבירא ליה דמנחת עומר מצוי יותר ממנחת חוטא וסוטה כיון שקבוע בכל שנה.
Loading...
Vayikra 129
1
Loading...