חלות מצות בלולות ורקיקי מצות משוחים: הנה בהאי גוונא שנזכר שני שמות ולכל שם ציווי ופעל מיוחד, לפעמים הוא דוקא ולפעמים הוא שלא בדוקא. כמו שדעת ר' מאיר בפסחים (דף כא:) ובעכו"ם (דף כ.) ובחולין (דף קיד) שמה שכתוב "לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי" אינו בדוקא, דהוא הדין לגר במכירה ולנכרי בנתינה. וגם ר' יהודה היה מודה לו אם היה כתוב "ומכור", בוי"ו. וכן אמר רבינא בב"מ (דף סא) שמה דכתיב "את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך" פירושו דהוא הדין כסף במרבית ואוכל בנשך. והוא הדין שיש לומר גם פה שהגם שתפס חלות בלולות ורקיקים משוחים הוא לאו דוקא; שהוא הדין חלות משוחים ורקיקים בלולים, כי תפס רק לדוגמא. [והגם שבארנו במקום אחר ששם הכריחו זאת ממה שהקדים במשפט השני את הפעל אל השם וכתב "מכור לנכרי" והיה לו לומר "לנכרי תמכר" כמו שאמר במשפט הראשון "לגר..תתננה"; וכן היה לו לומר "ואכלך במרבית.." כמו במשפט הראשון "כספך..בנשך" כמו שבארתי זאת על פי חוקי ההגיון – בכל זה מצאנו בבכורות (דף כה) ובחולין (דף קלז) "לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך" – אין לי אלא שור בעבודה וצאן בגיזה; מנין ליתן את האמור של זה בזה ואת האמור של זה בזה? ת"ל "לא תעבוד..ולא תגוז" – הרי אף ששם נאמרו שני המשפטים בסדר אחד, שבשניהם הקדים את הפעל, למדינן שתפס רק לדוגמא כי דרך לעבוד בשור ולגוז את הצאן, והוא הדין שאסור בהפך, דאי לאו כן היה לו לדייק לכתוב "לא תגוז" בלא וי"ו שנדע שהענינים מפורדים. ובתענית (דף טו) מלכים בקימה ושרים בהשתחויה שנאמר "מלכים יראו וקמו שרים וישתחוו". מתקיף לה ר"ז אי הוה כתיב "ושרים ישתחוו" כדקאמרת, השתא דכתיב "שרים וישתחוו" הא הא עביד. – הרי שוי"ו של "וישתחוו" מחבר הקודם ורצונו לומר שרים יקומו וישתחוו. וכן וי"ו "ולא תגוז" מחבר הענינים ששניהם אסורים בגיזה ועבודה.] והוא הדין שיש לומר פה שמה שכתוב "חלות בלולות ורקיקין משוחים" הוא לדוגמא והוא הדין בהפך, כי יש לדון זאת ממדת הקל וחומר שבכל אחד יש לדון קל וחומר כמו שבאר – תלמוד לומר "חלות בלולות". ובמנחות (דף עה.) אמר על זה מאי תלמודא? אמר רבא לא לשתמיט ולכתוב "חלות משוחות ורקיקים בלולים"?!, רצה לומר הגם שאינו מוכרע ממקומו הוא מוכרע ממה שראינו שדבר זה נאמר במלואים ובפר' צו גבי תודה ובפר' נשא גבי נזיר, ובכולם תפס "חלות בלולות ורקיקים משוחים", ואם היה רק לדוגמא היה לו לתפוס במקום אחד להפך כדי שנדע שהוא לאו דוקא, ומזה מבואר שהוא בדוקא. ועיין באילת השחר (כלל רכב).