Malbim on Leviticus, Vayikra 114

[הערה: הלא כבר למד זאת (פרשה ח מ"ג) מן "כי תקריב" שבמנחת סולת, ולמה צריך לימוד שנית? ומדוע שם תפס הלשון יכול גזירה? תלמוד לומר "כי תקריב" (וכן הלשון בכ"מ) ולמה שינה הלשון פה?]
וכי תקריב: כבר בארנו למעלה (סימן יב) שדרך העברי שבמאמר תנאי שיש בו כמה חלוקות, אז התנאי הראשון יתחיל במלת "כי" והחלוקות הפרטיות יתחילו במלת "אם". שמלת "אם" מורה על החלוקה. למשל, "איש כי יפליא נדר... (היא התנאי הכולל) ואם נקבה היא..ואם מבן חמש..ואם מבן חדש...ואם בהמה ואם גאל יגאלנה..." – וכן כל הפרשה תדבר מלת "אם". ולפי זה היה לו לומר פה "ואם מנחת מאפה תנור תקריב". והספרא מתרץ זה: "וכי תקריב" – כשתקריב, ר"ל דסתמא דספרא ר' יהודה הוא דסבירא ליה דהנודר מנחה סתם מביא מנחת סולת, לכן אמר מלת "כי" ללמד שמנחת מאפה אינה נכללת בתנאי הראשון; שאם יאמר "ואם" נפרש כחכמים שהנודר מנחה מביא מאחת מחמשה מיני מנחות ומדבר בחלקי התנאי הקודם שפתח "וכי תקריב מנחה..." ומדבר בנודר מנחה סתם שרשות בידו להביא מא' מחמשה מנחות, ואמר שאם מנחת מאפה תנור מביא דינו כך וכך. ולפי זה מדבר שכבר נדר והוא חובה עליו. לכן אמר "וכי" להורות שהוא מאמר חדש ואינו מדבר מנדר הקודם, רק כשתקריב עתה לעשות הדבר רשות שמדבר בשלא נדר עדיין. ומאמר כזה מובא כבר למעלה (ויקרא נדבה פרשה ח מ"ג) ושם כתיב יכול גזירה? ויש לו פירוש אחר כמו שבארנו (סימן יב), אבל פה אין לפרש כמו שם דאם כן למה כפל זאת למותר? וכן למה לא אמר הלשון שאמר בזה תמיד יכול גזירה?.., ולכן פרשתי בדרך אחר.