Malbim on Leviticus, Vayikra 11

[הערה: מדוע מרבה מן מלת "אדם" גרים ולא ריבה כן ביתר מקומות דכתיב "אדם" בתורה? ומדוע מיעט מן מלת "מכם" מומרים? ומה זה שכתב ת"ל "מכם" ועכשיו אל תאמר וכולי, הלא עדיין יקשה דלמא "אדם" מרבה מומרים ו"מכם" ממעט גרים? וכל הדרשות אלה הם חידות סתומות.]
אדם כי יקריב מכם: כבר בארתי כי שיעור הכתוב אדם מכם כי יקריב..., ומלת "מכם" בא לבאר שם "אדם", לא לבאר פעל "יקריב". וכן כתב הראב"ע מכם מאוחר וכ"ה אדם מכם כי יקריב.... ויפלא מאד על שבא הלשון מסורס, וזה כלל בכל הלשונות שלא להפך הלשון וסדרו שלא לצורך, ואף כי להפך דברי אלקים חיים. ולכן דרשוהו חז"ל בספרא (הובא בערובין דף סט, חולין ה) בדרך הדרוש; שרצונו לומר אדם כי יקריב – יהיה מכם, רוצה לומר מאמין בדת ישראל, לא כופר. ובצד זה בא מלת "מכם" כדינו כי הוא נשוא המאמר כולו ^[א]כבר העירותי למעלה. כי מיסוד חכמינו ז"ל. שכל מקום שמלה אחת (השייכה לבאר שם או פעל אחד) נסתרסה ממקומה הראוי והועתקה אל סוף המאמר. ידרשוהו תמיד כאלו הוא נשוא המאמר בכלל עי"ש: והנה אראך פה איך שמרו הכלל הזה והדרוש הזה תמיד במקום שנעתקה ממקומה מלה הבאה לבאר השם שהוא נושא המאמר. הנה סדר הלשון. כי במשפט מסודר שיבא הנושא לפני הנשוא. כן כל מלות היחוס או תוארי הנושא יבואו תיכף אחר הנושא לפני הנשוא. כמו איש איש מבית ישראל אשר ישחט שור או כשב (לקמן יז ג'), איש מזרעך לדורותם אשר יהיה בו מום (כא יז), איש איש מבית ישראל (שם ח י"ד יג: ועוד כף ב: ועד כב יח), איש איש מזרע אהרן, כל זכר בכהנים. שבכל אלה אם תועתק המלה ממקומה ישתנה המכוון. למשל אם יכתוב כל זכר יאכל אותה בכהנים ידמה שר"ל שהאכילה תהיה בכהנים. וכן ידרשוהו באמת בכ"מ שנסתרס ממקומו: כמו שדרשו פה. אדם כי יקריב (יהיה) מכם. ולא מחליף דתו. וכן במ"ש (ד כז) ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ. שהסדר הראוי ואם נפש אחת מעם הארץ תחטא. דרשו (בספרא דבורא דחובה פרשה ז' מ"ז ובחולין ה' הוריות ב' י"א שבת ס"ט:) מעם הארץ פרט למומר. ופי' נפש כי תחטא (תהיה) מעם הארץ. ובמ"ש (צו ו' ט"ו) דכהן המשיח תחתיו מבניו יעשה אותה שהסדר הראוי והכהן מבניו המשיח תחתיו, דריש בספרא (צו פרק ה' מ"ג מנחות נ"א:) מנין לכ"ג שמת ולא מינו אחר תחתיו שתהי' מנחתו קרבה משל יורשים ת"ל מבניו יעשה אותה. ומלת מבניו שייך אל נשוא המאמר וכמש"ש. ובמ"ש (תצוה ב"ט) שבעת ימים ילבשם הכהן תחתיו מבניו. שראוי לאמר הכהן מבניו. דריש בספרא (צו שם משנה ב') מלמד שבנו קודם לכהונה, ודרש הכהן תחתיו יהיה מבניו. ובמ"ש המקריב את דם השלמים ואת החלב מבני אהרן. דריש (בספרא צו פט"ז מ"ט חולין קל"ג) כל מי שאינו מודה בעבודה א"ל חלק בכהונה, ר"ל המקריב וכו' (יהיה) מבני אהרן מודה בעבודה כמוהם. ובמ"ש וכל נפש אשר תאכל נבלה וטרפה באזרח ובגר. שראוי לאמר וכל נפש באזרח ובגר אשר תאכל. דרש בספרא (אחרי פרק י"ב מי"א) את שאסורו שוה באזרח וגר יצא מליקה. שפי' באזרח ובגר תואר לנבלה וטרפה הסמוך לי': וכן במ"ש כל איש אשר בו מום מזרע אהרן. דרש בבכורות (דף מ"ג) מום ששוה בזרעו של אהרן. ור"ל מום שהוא בזרע אהרן. ועיין באילת השחר פרק כ"א בארך: ומקומו בסוף המאמר, כי בארנו תמיד שהדרוש ישמר את הפשט הפשוט; רצוני, שיפרש המאמר כפי שהוא כתוב בסדרו, לא כפי שהוא מסורס. והלא כתוב מלת "מכם" במקום נשוא המאמר – אדם המקריב יהיה מכם, וכמו שבארתי באילת השחר כי כן ידרשו ויפרשו זרות כזה תמיד. ושאלו על שני הדרושים מה שדרש "אדם" לרבות גרים שהוא קצת מכם וקצת נפרד מהם (כי אינו מהם מצד לידתו והוא מהם מצד עתה) ומן "מכם" ממעט מומר (שהוא אינו מהם מצד עתה), הלא יש לומר גם כן בהפך – "אדם" ירבה מומר שהוא קצת מהם מצד לידתו ונפרד מהם מצד עתה ו"מכם" מוציא גם שאינו לגמרי מהם מצד לידתו!? וזהו שכתב ומה ראית וכולי.... ומשיב: אחר שריבה הכתוב מיעט!, רצונו לומר הלא אין צריך ריבוי רק אם יש שם איזה מיעוט, כי מה שצריך ריבוי על גרים הוא מפני כי ת"ל בני ישראל – שעל ידי שכתוב "בני ישראל", שיש לפרשו דוקא מבניהם ולא גר (כנ"ל), לכן צריך ריבוי ללמד שפירושו מה ישראל מקבלי ברית..., ולא בא מלת "בני" בדוקא ומרבה גרים מן "אדם" ואם כן "מכם" ממעט מומרים שאין מקבלי ברית. וז"ש אי מה ישראל בני מקבלי ברית..ת"ל מכם רוצה לומר ואם תאמר ש"בני ישראל" דוקא, לא גרים; אם כן למי לי "מכם" למעטם? הלא בלא המיעוט נמעט גרים מ"בני ישראל", כל שאין ריבוי לרבותם, ועל כרחך שממעט מומרים שהם אינם ממועטים מ"בני ישראל", והבן.