תורת זבח השלמים אם על תודה: הגם שבארנו שתודה נכנסת תחת סוג שלמים, בכל זאת אם היו דיני תודה כתובים בפרשה אחרת לא היינו יודעים שכל דיני שלמים [כמו סמיכה (שנתבארה בפר' ויקרא), ונסכים (שנת' בפר' שלח), ותנופת חזה ושוק (שית' בפר' הבאה), ושבאה מן המעשר (שלמד בזבחים דף נ' מגזירה שוה שם שם)] נוהג גם בתודה אחר שתודה משונה בדיניו מן השלמים שטעונה לחם ואין נאכלת אלא ליום ולילה. וזה שורש מדת דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר החדש אי אתה יכול וכולי. כמו שאם אמרנו כל בעלי חיים הולכים על ארבע - אין האדם מכללם מפני שיצא מהם בדבר חדש שהוא מדבר משכיל. וזהו שאמר [במשנה ה'] דברי ר' ישמעאל שאמר מפני שיצאת וכולי. אולם אחר שפה הזכיר את הסוג ואת ההבדלים אשר בין המינים: שפתח "זאת תורת זבח השלמים" שהיא שם הסוג, ובאר ההבדל בין מין תודה ובין מין שלמי נדבה – שתודה צריכה לחם ונאכל ליום ולילה ואם נדר או נדבר זבח קרבנו יאכל גם ממחרת ואין צריך לחם – מבואר שביתר הדברים שוים המה. וזהו שאמר [במשנה ד'] (מובא בזבחים דף נז) תלמוד לומר תורת השלמים אם על תודה מה שלמים טעונים סמיכה וכולי. וב[משנה ו'] מה שלמים באים מן המעשר (ומובא בזבחים דף נ). וזה דוקא אם פירש. אבל אם אמר "הרי עלי תודה" סתם – הוה דבר שבחובה ואין בא אלא מן החולין. כמבואר במנחות (דף פא.). [וזה פירוש משנה ז’]