כחטאת כאשם תורה אחת להם: כפי פשוטו מוסב על הנאמר אחריו: "הכהן אשר יכפר בו לו יהיה"; שבזה יהיה לאשם 'תורה אחת' עם החטאת. וכן פרש"י תורה אחת להם בדבר הזה. ואין כן דעת רבותינו. שאם כן מדוע תפס הדוגמא חטאת ואשם? הלא זה נוהג בכל הקרבנות כמו שכתב אחרי זה. ועוד שאם כן הם דברי מותר. וכל מקום שמדמה דבר לדבר אחר - לא באר דין דבר הנדמה כמו "ושרף אותו כאשר שרף את הפר הראשון" (ויקרא ד, כא), "כאלה תעשו ליום שבעת ימים" (במדבר כח, כד). אבל במקום שבאר דין הדבר ההוא בפירוש יהיה זה שפת יתר אם יזכיר "שעשה בו כמו לדבר אחר". והעירו בו תמיד כמו שאמרו בספרא ויקרא דבורא דחובה (פרק ט מ"ד) ו(פרק י מ"ז) ו(פרק יא מ"ד) על מה שכתוב בחטאת נשיא ויחיד "כחלב זבח השלמים" – ומה פירש בזבח השלמים. וכן (צו פרק ג מ"ג) על "קדש קדשים היא כחטאת וכאשם" תזריע (פרשה א מ"יב) על "כימי נדת דותה תטמא" פרשת נגעים (פרק יא מ"ו) על "כמראה צרעת עור בשר" אחרי (פרשה ג מ"ב ז) על "ועשה את דמו כאשר עשה" בכל אלה בקשו חשבונות רבים למה ידמה דין מפורש בגופו לדבר אחר. וכן במה שכתב פה "כחטאת כאשם" על כרחך ידמה אותם לענין אחר הבלתי מפורש באשם עצמו. והנה אין לפרש שיודיע שהאשם דומה בכל דיניו לחטאת כמו שכן דעת ר' אליעזר (כנ"ל סימן פג) – דלחכמים אין שוים בדיניהם; שזה למעלה וזה למטה, זה בזריקה שתי מתנות וזה מתן ד' בנתינה, זה טעון כיבוס וזה אין טעון כיבוס, זה פסול שלא לשמו וזה כשר שלא לשמו, וכדומה. ועל כרחך שרק בענין אחד ידמה אותם. ופירשוהו חז"ל שהוא, שכמו שחטאת מן החולין וביום ובידו הימנית - כך אשם. ולימוד זה כבר נזכר בספרא ויקרא דבורא דחובה (פרשה י מ"י) לענין עולה ולמעלה (צו פרק ג מ"ג) לענין מנחה ומצורע (פרק ג מ"א) לענין אשם מצורע וכבר הזכרתי (ויקרא סימן שלז) שבחולין (דף כב.) וזבחים (דף צח.) אמר ד"ביום" כדי נסבא. ובמנחות (דף פג.) אמר דגם "ידו ימנית" כדי נסבא. והנה היה די שיאמר "כחטאת כאשם" ותו לא. למה הוסיף "תורה אחת להם"? וכבר הזכרתי למעלה (סימן כג) שבמלת "תורה" ידמה שני דברים לענין תורה כללית וחק כולל. ועל זה אמר שידמה גם לענין סמיכה שנוהג בכל החטאת וכל קרבנות יחיד. ואף שאינו מעכב ואם לא סמך כשר – יאמר כי השוו בכל תורתם ומשפט הנהגתם ומצותם. וזהו שאמר תורה אחת להם לסמיכה. ובזבחים (דף יא.) אמר כחאטת כאשם לענין סמיכה – שם קצר בדבר.