ישחטו את האשם: כל הפרשה דבר בלשון יחיד ומדוע בשחיטה תפס לשון רבים? דרשו לרבות נשים ועבדים לשחיטה (נראה שגרים כדי נסבא). שכבר הזכרתי בויקרא (סימן ח) קושיית התוספות בחגיגה מדוע מעט נשים מסמיכה ולא משחיטה - לזה ריבה פה דנשים שוחטות. דאין לפרש דהלשון רבים בא להורות דשנים שוחטים זבח אחד דהא למאן דאמר דשוחטין למד לה (חולין כט, א) מן "תזבחוהו" (ויקרא יט, ה). ועל כרחך בא לרבות כל מיני זובחים. ולא הקדים לכתב ריבוי זה בעולה וחטאת דשם נפרש ישחטו בקרבן צבור - מה שאין כן אשם לא מביאין בצבור. ועוד יש לפרש דבא להוציא ממה שמקשה במנחות (דף יט.); שנאמר מה סמיכה בבעלים וכולי. והוא הדין שיש לומר וסמך ושחט – כל שאינו בסמיכה אינו בשחיטה. ועיין מה שכתבנו בפר' ויקרא (סימן לה בהגהה). ולכן בעולה וחטאת שתיכף וסמך ושחט – אי אפשר לדרוש זה. רק באשם שלא כתוב סמיכה רק שחיטה וכתב "ישחטו" בלשון רבים, הגם שהסומך הוא יחיד – הרי דאין שחיטה תלוי בסמיכה.