זאת תורת האשם קדש קדשים הוא: זה יסוד מוסד שכל מקום שאומר דרך נתינת טעם – "קדש קדשים הוא", "מנחה הוא", "חטאת הוא", "נגע צרעת הוא", וכדומה – יקדים את הדין ואחר כך יסיים הטעם "קדש קדשים הוא" וכדומה. כמו שכתב במנחה "חלקם נתתי אותה מאישי קדש קדשים הוא" (ויקרא ו, י) "במקום קדוש יאכל קדש קדשים הוא" (ויקרא ז, ו). וכל מקום שיקדים הטעם קודם הדבר הוא דרך זרות. וכמו שבארתי זאת באילת השחר (כלל רב). ולפי זה מה שאמר פה "קדש קדשים הוא" בתחלת דבורו - מוקשה מאד, שהיה לו לומר זאת אחר שאמר "במקום אשר ישחטו את העולה ישחטו את האשם", והיה זה טעם על השחיטה בצפון. לא בתחלת הדבור. וכן מה שכתב מלת "הוא" נדרש בכל מקום [כמ"ש באילת השחר (כלל קלה)] ופירשוהו רבותינו מפני שכבר למדנו בספר ויקרא דבורא דנדבה (פרשה ג מ"יג ומי"ד) שאם נתערבו קדשים בקדשים חיים, מין בשאינם מינם, אינם קרבים. כמו שלמד שם מששה פעמים דכתיב "יקריבנו" בכינוי, דששה מיני תערובות אינם קרבים. ועוד למדנו שם (פרשה ד מ"ז) דאם נתערבו אחר שחיטה יש שלשה מיני תערובות מין בשאינם מינם שקרבים והם: עולה באשם, עולה בשלמים ותודה, עולה בבכור ומעשר ופסח. כמו שלמד מג' פעמים דכתיב "הדם" בלא כינוי (כמו שבארנו שם סימן כה וסימן לט). וגלתה התורה פה שורש ההבדל הזה במה שהקדים לכתוב "קדש קדשים הוא" קודם שכתב דין שחיטת האשם. רוצה לומר, קודם שנשחט האשם יש לו גדר מיוחד מצד שהוא קדש קדשים ונבדלים מן קדשים קלים, ואם נתערב עמהם קודם שחיטה - לא יזרק. אבל אם נתערב הדם אחר שחיטה - אין לו ההבדל הזה. ושני הדינים האלה מוצאים ממה שכתוב "קדש קדשים הוא..ואת דמו יזרק" – רוצה לומר ממה שהקדים טעם "קדש קדשים" לפני זריקת הדם, ואמר מלת "הוא" שמיותר, רצונו לומר: הוא, לא תערובתו. ומה שאמר מה יעשה להם? ירעו עד שיסתאבו – מבואר (משנה זבחים פ"ח מ"ב), ועיין בתוי"ט שם. ומה שאמר ר' שמעון אומר – מבואר בזבחים (שם משנה ג) דסבירא ליה מביאים קדשים לבית הפסול. ועל כרחך מיירי בקרבן נשים דלא בעי סמיכה (כמ"ש בגמרא דף עד) או שנתערב אחר סמיכה. ומה שאמר "קדש קדשים הוא" - הוא קרב ואין תמורתו קרבה – נראה שצריך לגרוס "אשם הוא" שכן מובא בנזיר (דף כה.) ובבכורות (דף טו.) ובתמורה (דף יח:) שכן דריש רבי עקיבא. כי מה שכתוב "קדש קדשים הוא" כבר נדרש הוא ולא תערובתו. ומקום זה הדרוש [במשנה ד'] כמו שנבאר (בסימן פג). ובגמרא שם מסיק דדרוש הזה אין צריך דהא הלכתא גמירי לה אלא קרא מבעיא ליה לכדרב הונא אשם שניתק לרעייה ושחטו סתם כשר לשם עולה ניתק אין לא ניתק לא. והתוספות [במקומות הנ"ל ובפסחים דף עג ד"ה אשם, שבועות יב, זבחים ה, מנחות ד] האריכו בפירושה. וכדי שלא נצא מכוונת החבור קצרנו בזה.