1
מלבי"ם: ודעת ר' יוסי הגלילי (מובא בפסחים דף פג, וזבחים דף פב) שפסוק זה מדבר בחטאת הפנימית ופירושו כפשוטו; שכל חטאת אשר דינו אשר יובא מדמו אל הקדש פנימה - לא תאכל ובאש תשרף. וכדבריו פירשו הרשב"ם והראב"ע והרמב"ן ז"ל. והנה לא צריך ללמד שתשרף, שמבואר בגופייהו "והוציא את הפר את מחוץ למחנה ושרף אותו". רק מלמד שבקדש באש תשרף – שישרף לפני הבירה, היינו בעזרה (כמ"ש זבחים דף קד), והיינו אם נפסל לא יוציא חוץ לג' מחנות רק בקדש באש ישרף. ודין זה שחטאת חצונית שהכניס דמה לפנים - פסולה, למד ממה שאמר אהרן "הן לא הובא את דמה אל הקדש" וכנ"ל (סימן ?).