ומורק ושוטף במים: שורש מרק מצאנוהו בפעל על הצחצוח והליטוש – " נְחֹשֶׁת מָרוּק" (דה"ב ד, טז) "מִרְקוּ הָרְמָחִים" (ירמיהו מו, ד). ויש הבדל בינו ובין מרט. 'המורט' לוטש מעט מגוף הברזל לצחצחו כמו "חרב הוחדה וגם מורטה למען היות לה ברק מורטה" (יחזקאל כא, טו). ו'המרוק' הוא להעביר השמנונית והזיעה שעל פניו עם החלודה הבא בסבת האדים שמזיע הברזל והנמשך אליו על ידי ליחות האויר וכדומה. וזה די במים צוננים שנותן תוך הכלי ומשפשף אותה היטב ביד. וזה המבדיל בינו ובין שוטף. שהמים השוטפים עוברים על פני הדבר, ושוטפים, ומעבירים בכחם את הנדבק על פניו מבחוץ. ולא יהיה זה תוך הכלי, שהמים נחים שם בלתי שוטפים והגאול קרוש שם מאד וצריך מירוק. וזהו שאמר מריקה כמריקת הכוס ושטיפה כשטיפת הכוס – רוצה לומר שמריקה מבפנים ושטיפה מבחוץ כמ"ש בברכות (דף נא.) גבי כוס של ברכה. וזה כדעת רבי. וכן הוא במשנה לגירסת רש"י. אמנם חכמים בברייתא חולקים על זה וסבירא להו מריקה בחמין ושטיפה בצונן. הם שתפו פעל זה עם שם 'מרק' – "וְאֶת הַמָּרַק שְׁפוֹךְ" (שופטים ו, כ) – שהוא הלחות היוצא מן הבשר והורק ממנו. ומשתתף בזה עם הרקה. שיסוד השתופים האלה רק. ובא ירק רוק, "אריק חרבי", "הבל וריק". וכולם מענין הרקת דבר הנבלע עד שנעשה ריק מהממלא אותו. וכן יוריק בליעת הכלי שבלע מרק הבשר. וזה ידוע שפעלים הנגזרים מן השמות כשבאו בבנין הכבד יורו על הפך הפעולה כמו "סקלו מאבן", "ובכל תבואתי תשרש", וכדומה. וכן "מורק" – הסרת המרק והרוטב. וזה על ידי הגעלה בחמין והשטיפה בצונן. והרמב"ם כן גרס במשנה. ומ"ש "השפוד" פירשוהו בתוס' שם (זבחים צז, א). ומ"ש [במשנה ג'] "ומורק וכולי" התבאר בסדר ויקרא (סימן נו) בטוב טעם, עיי"ש, כי שם נמצא דרוש זה ראשונה.