כליל תהיה לא תאכל: כבר בארתי בסדר ויקרא (סימן ?) שכפי דרכי המליצה היה ראוי לאמר "לא תאכל כליל תהיה" והיה מדבר בדרך לא זו אף זו, שכן דרך הלשון תמיד. ועל כן דרשו חז"ל בספרא (מובא במנחות דף נא: ודף עד) ששיעור הכתוב כל מנחת כהן (אשר) כליל תהיה - לא תאכל, ומרבה שגם מנחת חינוך וחביתין הוא בלא תעשה. וכן מ"ש למעלה "כליל תקטר" הוא מיותר לר"י (כנ"ל סימן נא) ודריש שבא לגזירה שוה שהוא הדין מה שכתוב אחר כך "כליל תהיה" (שמוכרח לכתב מלת "תהיה" מטעם הדרוש הנזכר בסימן הקודם) פירושו שיוקטר. ומבואר בגמרא שזה לר"י סתמא דספרא. אבל לר' שמעון לא מדריש כן דהוה דריש "כליל תקטר" כליל להקטרה (במשנה ג') ודריש כליל תהיה לא תאכל לענין אחר, שמנחת חוטא נקמצת. רק ר' שמעון יסבור כר' אליעזר דסבירא ליה דרוש אחר שבא לתת כלל בכל מקום, יען שכליל תהיה לכן לא תאכל. ומבואר במכות (דף יח.) דר' שמעון סבירא ליה כר"א דמקשה עליו מר"א, ור' יהודה י"ל דחולק על זה. ובזה מיושב קושית התוספות במנחות ((דף עד.) סוף ד"ה לאו דזרות)